יום שני, 28 באוגוסט 2017

בעל ה -"דברי יעקב" - תעלומת האיש האגדי

המקובל הצדיק הרב יעקב עדס. רבים מכירים אותו. יש כאלו שראו אותו בכותל המערבי בבגדים קרועים וטלית ישנה. כאלו ששמעו אותו בקריאת עול מלכות שמים מרגשת. כאלו שראו אותו מתפלל בבכיות נוראיות שובות את הלב. וכאלו שלא מסוגלים לשכוח את הרהורי התשובה שעשה להם. שומר ישראל מציגים בפניכם כמה עובדות מעניינות אודות הגאון הגדול הרב יעקב עדס שליט"א מועתקים מהאתר www.tfilot.net האתר אודות הרב. 
ליל ז' באלול תשע"ז.  28.08.17 למניינם


פרק א.

א. תופעה המפליאה בשנים האחרונות את עולם התורה בכלל ועולם
הישיבות בפרט, הוא סדרת ספרי דברי יעקב שנכתבו על ידי הגאון הפלאי רבי יעקב עדס
שליט"א.
ב. מדובר בסדרת ספרים בהיקף עצום של עשרות כרכים גדולים מאוד
עם עמודים מרובים, חלק מהכרכים למעלה מאלף עמודים לכרך, סדרה המקיפה את כל חלקי
התורה. המדור הראשון הוא על ש"ס ופוסקים, והוא מכיל עשרים כרכים. מדור בקבלה
ובו ששה כרכים. מדור על תנ"ך ובו שני כרכים. מדור על אגדות הש"ס ובו שני
כרכים. וכרך נוסף על מחשבה ומוסר. וכרך על עניני בית המקדש. ביחד הם ל"ב
כרכים.
ג. בנוסף לזה עוד סדרה של ששה כרכים קדושת יצחק, שהם הספרים
בקבלה מעשית של הג"ר יצחק כדורי זצוק"ל, המכילים כאלף עמודים
בכתי"ק של הרב כדורי, עם עוד למעלה מאלף עמודים הקדמות וביאורים מהרב יעקב עדס
שליט"א.
ד. ועוד שני כרכים מכתיבתו שיעורים של אביו מרן הגאון רבי
יהודה עדס שליט"א ראש ישיבת קול יעקב על מסכתות שבת ובבא קמא.
ה. וכרך בשם תורת אברהם מתורתו של מרן הגאון רבי אברהם עדס
זצוק"ל סבו של אביו, שהיה מגדולי בעלי רוח הקודש שבדורות האחרונים [נפטר בשנת
תרפ"ה ותולדותיו כתובים בסוף ספר תורת אברהם] ובספר תורת אברהם נאספו דברי
תורה הכתובים בשמו בכמה ספרים, וצורפו להם מאות עמודים של ביאורים לדבריו.
ו. ועוד ספרים נוספים של גדולי הדור שלפנינו שנדפסו על ידי הרב
יעקב עדס שליט"א עם הוספות וביאורים רבים, והכל ביחד למעלה מארבעים כרכים.
המדובר הוא על כמות עצומה של ספרים, שבכל מהלך הדורות היו פעמים בודדות בלבד בעולם
שנכתבו סדרות ענק כאלו על ידי אדם יחידי. ברור הדבר שכתיבת ספרים אלו נעשתה בעזר
שמיימי עצום ואדיר מהשם יתברך שבלי זה לא יתכן כלל כדבר הזה.

פרק ב. 

א. נחזור לסדרת ל"ב הכרכים של דברי יעקב, מדובר בספרים
שבהם בקיאות עצומה ונוראה הספרים מכילים מאות אלפים [בלא גוזמא] של ציטוטים
וציונים שהם מובאים מכל מרחבי הספרות התורנית בדיוק רב.
ב. אבל החלק היותר חשוב שבסדרת הספרים דברי יעקב הוא שיש בהם
בירורים וביאורים עמוקים בעומק הסברא ובבהירות נפלאה. סוגיות מהחמורות ביותר
בש"ס מתבארות שם בצורה בהירה ביותר ומשמחת את הלב, והדברים מגיעים עד לאסוקי
שמעתתא אליבא דהלכתא בירורי הלכות למעשה בכל חלקי התורה.
ג. הספרים בנויים על פי שיטת רבותינו ראשי הישיבות מעתיקי
השמועה, בדרך הלימוד המקובלת בעולם התורה בימינו, כשכל הסברות הדקות והישיבתות מוסברים
בו בבהירות ובהגיון חותך.
ד. דבר הבולט לעיני כל מעיין הוא השילוב שבין היקף להעמקה,
נושאים מרכזיים בכל סדרי זמ"ן נק"ט (זרעים מועד נשים נזיקין קדשים  טהרות), נפרסים במלא היקפם מכל מרחבי התלמוד,
חידושי ותשובות רבותינו הראשונים, פסקי הטור בית יוסף שו"ע ונושאי כלים, דברי
רבותינו קדמוני האחרונים, ויסודות מעתיקי השמועה ראשי הישיבות, וכל זה מתוך העמקה
נוראה, הסברה בהירה וחודרת הקולעת אל מרכז האמת, המכרזת על עצמה, ומושכת את לב
ההוגים בה.

פרק ג.

א. מהדברים המיוחדים שבסדרת ספרים זו, שהיא מהיחידות בכל מהלך
הדורות שמקיפות את כל חלקי התורה, דהיינו כל מסכתות התלמוד בבלי, וכן כל מסכתות
המשניות שאין עליהם תלמוד בבלי.
ב. וכן כתובים בכרכים על התלמוד בבלי, ביאורים ובירורים בארבעת
חלקי השולחן ערוך, אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר, וחושן משפט.
ג. סדרת הספרים על התנ"ך כוללת ביאורים בכל הפרשיות
שבחמשה חומשי תורה, ובכל ספרי הנביאים וכתובים, ביאורים עמוקים בפשט רמז דרש וסוד.
ד. הספרים על אגדות הש"ס יש בהם ביאורים נפלאים באגדות
שבכל מסכתות התלמוד בבלי, והוא מהווה חיבור מיוחד ועוצמתי, המשובב נפש כל מעיין.
במקומות רבים מביא המחבר מדברי גדולי הפוסקים שלמדו הלכות קבועות ומאוששות מהאמור
באגדות הש"ס, ונושא ונותן בדבריהם, ודן אם מצינו מי שחולק בביאור האגדתא, באופן
שיהא נפק"מ לענין ההלכתי הנלמד ממנה. מקומות רבים מתבארים למעיין על פי
הקדמות יסודיות מתורת רבותינו האריז"ל והגר"א בעניני קבלה ונסתרות
התורה. וכמובן לא נעדרים מקומות שבהם נושא ונותן הספר בביאור דברי הגמ' כשלעצמם,
אם בביאור מקראות על פי האמור בסוגיא, ואם ביאור האמור בסוגיות אחרות.
ה. והספרים בקבלה מקיפים את כל חלקי הקבלה, כרך ענק על קבלת
האר"י, שני כרכים על סידור הרש"ש, שהוא סידור הכוונות של המקובלים, שני
כרכים על קבלת הגר"א, וכרך על שמות הקודש.
ו. תשומת לב מיוחדת מסיבים הספרים בתורת הגר"א, שאמנם
בנויים על דבריו בתורת הקבלה, אך משתלשלים לתורת הנגלה, ומאירים את עינו של כל
לומד. עיקרם הוא ביאור מקיף על ספרי הקבלה של מאורן של ישראל אדוננו הגר"א
זיע"א, שדבריו עמוקים וקצרים מאוד, וכל המעיין בספרים הללו עומד משתאה על
המחזה הנורא הנגלה לעיניו, בהארת משנת רבינו הגר"א, הן בתורת הנסתר והן בתורת
הנגלה. מאות ענינים חדשים הן בנגלה והן בנסתר, שקודם להדפסת ספר זה לא נתפרסמו מהם
באוהלי תורה דברים משמיה דרבינו הגר"א זיע"א, נגלים בספרים אלו מתוך
דברי רבינו הגר"א זיע"א עצמו, על ידי העמקה ועיון בדבריו הקצרים המכילים
עולם ומלואו, כמו שהאריכו בני הגר"א ותלמידו הגדול הגר"ח מולאז'ין
זיע"א, ועל ידי צירוף דבריו מעשרות מקומות אל מקום אחד, מתוך משא ומתן עמוק
בהבנת שיטתו וירידה לעומק דברי קדשו.

פרק ד. 

א. הספרים דברי יעקב נמצאים בבתי מדרשות רבים מאוד בכל רחבי
ארץ ישראל, ונלמדים בצורה רחבה ביותר על ידי רבבות בני תורה בכל העולם בצמאון רב
ורבים מאוד לומדים באופן קבוע ממש בספרים אלו. במקומות תורה מרכזיים המכבדים את
עצמם, מסודרים היטב סדרת הספרים ומוצגים בצורה נוחה ובאופן שימושי וזמין, לציבור
הלומדים הקובעים בהם עיון. חלק מהספרים הנ"ל נמצאים גם בכמה אתרים ברשת
האלקטרונית אבל לא כל הספרים.
ב. בכל סוגי הספרים הנזכרים לעיל שבסדרה, הלימוד בהם מרובה
מאוד, ובעיקר בסדרת הספרים על התלמוד בבלי ושולחן ערוך שהמונים לומדים בהם, וידוע
גם על כמה מגדולי ישראל המובהקים שלומדים בהם פעמים רבות.
ג. גם ספרי הקבלה שבסדרה הנ"ל נלמדים ביותר, ובמיוחד שני
הכרכים על סידור הרש"ש שנלמדים מאוד על ידי המקובלים המתפללים בסידור
הרש"ש שספרים אלו נותנים ביאור מקיף מאוד לכוונות הקבלה העמוקות שבסידור
הרש"ש.
ד. וכן שני הכרכים על קבלת הגר"א, שנלמדים מאוד על ידי
המקובלים העוסקים רבות בתורת הגר"א, שספרים אלו מסייעים רבות להבנת דבריו של
הגר"א, ובעיקר שלהבין מאמר בתורת הקבלה של הגר"א פעמים הכרח גמור לזה
לראות את דבריו בכמה מקומות השייכים לענין זה, וקשה מאוד למצוא את המקומות,
ובספרים הנ"ל מובאים בהמון ענינים דברי הגר"א מהרבה מקומות של אותו ענין,
ומבוארים הדברים וצירופם למערכה אחת.
ה. הספר הנלמד ביותר מכל סדרת הספרים הוא הספר דברי יעקב פרקי
מחשבה, שבו יש עשרה חוברות בענינים שונים בעבודת השם יתברך. הספר נפוץ מאוד ונדפס
פעמים רבות מאוד כשבכל מהדורה יש הוספות חשובות ביותר מקודמותיה. ספר זה גם תורגם
לשפות רבות, אנגלית, צרפתית, ספרדית, רוסית, הונגרית, ואיטלקית, ומתקיימים בהרבה
מקומות בארץ ובחוצה לארץ שיעורים קבועים יומיים ושבועיים בספר זה.
ו. פרט יחודי נוסף שבספר המוסר דברי יעקב פרקי מחשבה הנ"ל
הוא, שכאמור יש בו עשרה חוברות בענינים שונים בעבודת השם, החוברת הרביעית היא
חוברת שמלמדת בפירוש דרכים להשגת כוחות על טבעיים בכלל וכח כתיבה על טבעי בפרט,
והדרכים הכתובות שם הם דרכים שהשתמשו בהם גדולי בעלי הכוחות העל טבעיים שהיו בכמה
דורות שלפנינו, דברים שעברו אצל גדולי ישראל מפה לאוזן במשך דורות, והרבה מהם
עולים על הכתב בספר זה לראשונה.

פרק ה.

א. וכאן נעבור לחלק שאולי יותר מענין בזה, והוא תולדותיו ודרכו
של מחבר הספר, שידוע ומפורסם בעולם לאיש פלאי. ברצוני להדגיש בזה שכבר נכתבו בעשר
השנים האחרונות כמה מאמרים על הרב בכמה עתונים של חרדים ושל חלונים, אבל הדבר ידוע
שבכל המאמרים יש הרבה פרטים שרחוקים מאוד מהמציאות מסיבה פשוטה מאוד, הרב במשך
שנים רבות נמצא לבדו ברוב שעות היממה בחדר סגור, ועוסק בלימוד תורה וכתיבת הספרים
באין שום אדם נמצא על ידו, וגם בשעות שהוא בקשר עם אנשים רוב הקשר הוא שיעורים
ציבוריים שלא עוזרים לדעת את תולדותיו ודרכיו, מספר האנשים שנמצאים עם הרב בקשר
קרוב ממש ויודעים את סודות חייו וסודות הצלחתו הפלאית הוא מועט מאוד, ובכל הפעמים
שניסו עתונאים להוציא מהם מידע נתקלו בחומה סגורה, כך שנאלצו לקחת את כל הדברים
מאנשים מאוד רחוקים שהמידע שלהם הוא מאוד לא מדויק. השונה במאמר זה שהמידע שבו
נאסף בעבודה מאוד מאומצת של שנים רבות של קשר עם האנשים היותר קרובים אל הרב, וכל
פרט הכתוב בו נבדק היטב פעמים רבות בכל דרך אפשרית כל פרט שלא נתברר היטב נכונותו
הושמט מהכתבה גם אם על ידי זה נגרם שהכתבה חסרה מכמה פרטים שבולט חסרונם.
ב. הרב שליט"א כבר משחר ילדותו בגיל צעיר ביותר של שנתיים
וכמה חדשים הוכר על ידי משפחתו והמכרים לבעל כשרון גאוני ביותר ברמה נדירה מאוד.
יש דוגמאות רבות המעידות על זה, אבל נסתפק באחת מהם. בילדותו היה גר המחבר בשכונת
בית וגן ברחוב ברויאר מספר חמש, החיידר השכונתי כיתות הגן שלו היו במקלט של אותו
הבנין, ולכן כבר מגיל מאוד צעיר הוא נכנס אל החיידר, בגיל של שנתיים וכמה חדשים,
שהיה זה הפתרון הפשוט למצוא עבורו מקום להימצא בשעות שאביו היה מלמד בישיבה ואמו
היתה מלמדת בבית הספר. וכיוון שהוא היה מוכשר מאוד, ניסה המלמד כבר אז ללמדו את
הקריאה, אבל הילד לא רצה כלל להסתכל על האותיות וללומדם. נתייעץ המלמד עם אביו מרן
הגאון רבי יהודה עדס שליט"א ראש ישיבת קול יעקב, למצוא פתרון לדבר אולי
בפרסים וכדומה, האב הגדול השיב שלדעתו בגלל הכשרון המיוחד לימוד האותיות משעמם אותו,
ושיקח חומש בראשית וילמד אותו מיד קריאה שלמה של פסוקים שלמים עם הניקוד, ואכן כך
עשה המלמד, לקח חומש, הראה לילד, והתחיל לקרוא בנחת מתחילת החומש בראשית וכו',
פסוק, והילד אחריו, אחר כך שוב הפסוק, והילד אחריו, וכך בערך עד ויכולו. ואז אמר
הילד מכאן והלאה תן לי לבד, וכך עשה. כך ממש כל לימוד הקריאה לקח לו פחות מרבע שעה,
וזה בגיל שנתיים וכמה חדשים, העובדה הזאת נשמרת בסוד כמוס על ידי היודעים אותה,
אבל כך היה המעשה.
ג. בהיותו בשנה שניה של ישיבה לצעירים, ניגש אביו ראש ישיבת
קול יעקב אל הגרש"ז אויערבאך להתיעץ עמו, שמפני כשרונו המיוחד לא מסתדר הדבר
ללמוד עם בני גילו, ואז יעץ הגרש"ז לאביו להקפיץ את הנער בסיום השנה שני
שיעורים, כדי שיסתדר עם הלימודים בישיבה. וכמובן שאביו היה בעד זה, אבל היו רבנים
בישיבה שהתנגדו לדבר, והקפיצו אותו רק שנה אחת. בסיום אותה שנה שוב הורה
הגרש"ז לאביו להקפיצו עוד שנים, ומפני שבישיבה שם לא רצו, העבירו אותו לצורך
זה לישיבה של אביו להמשיך שם לימודיו.
ד. עברו עוד שנים אחדות, וכשהגיע בערך לגיל עשרים וחצי לקח
הגרש"ז לידיו את הטיפול בעלייתו הרוחנית, וקבע לו סדרי לימוד שונים לחלוטין
מהלימוד הרגיל בישיבות כדי שיתאים לכשרונו, סדר לימוד שבו הספיק תוך זמן קצר יחסית
לסיים את לימוד כל הש"ס בעיון רב מאוד כמה פעמים, ומלבד זה עוד לימודי בקיאות
רבים מאוד עם חזרות במספרים עצומים.

פרק ו. 

א. חשוב מאוד להדגיש שעם היות שהגרש"ז הוא שקבע לו את
סדרי לימודו, והוא זה שבכל הפעמים עמד בתוקף שינצל את כשרונותיו וכוחות נפשו בצורה
החזקה ביותר אף שזה שונה מאוד מהדרך הרגילה, אבל בדרכי הלימוד קיבל הרב יעקב עדס
שליט"א המון מאביו ראש ישיבת קול יעקב, שבמשך שנים רבות נכנס לשיעוריו באופן
קבוע וגם כתב שני כרכים של ספרים משיעוריו.
ב. מלבד זה גם למד רבי יעקב עדס שליט"א כתלמיד אצל אביו
ביחידות שעות רבות בכל שבוע במשך שנים רבות, והיו פעמים שיכלו ביממה אחת ללמוד
ביחד כעשר שעות.
ג. גם בשיעוריו הרבים מרבה רבי יעקב עדס שליט"א מאוד
להביא מדברי אביו בהרבה מאוד סוגיות בתלמוד.
ד. וכן בסדרת הספרים דברי יעקב בהרבה מקומות מובאים דברים בשם
אביו, ומלבד זה הוא רגיל לומר לתלמידיו שיש דברים רבים שכתובים בספרי דברי יעקב
שהם בעצם דבריו של אביו ומה שלא כתבם בשמו הוא מפני שיש דברים ששמע ממנו וזוכר את
הדברים אבל שכח ששמע אותם ממנו מרוב הלימוד המרובה ביחד שנים רבות.
ה. עד היום פעמים רבות שהם מדברים ביחד בדברי תורה בסוגיות
רבות בש"ס והוא נחשב לחשוב ביותר שבתלמידיו של אביו.
ו. מלבד אצל אביו ואצל הגרש"ז למד רבי יעקב עדס
שליט"א אצל עוד גדולי תורה רבים מאוד, ומהם יש להזכיר את הגאון רבי מאיר
ברנסדורפר ז"ל דיין בעדה החרדית שאצלו עשה בתוך אברך שימוש בהלכות רבות מאוד
ביורה דעה.
ז. כמו כן יש להזכיר את זקן המקובלים הגאון רבי יצחק כדורי
ז"ל שאצלו היה רבי יעקב עדס שליט"א פעמים רבות וקיבל ממנו הרבה דברים
חשובים מאוד שדרכם הצליח מאוד בפרט בלימוד הקבלה.
ח. יש לציין שעם פטירתו של רבי יצחק כדורי זצוק"ל הפציר
פעמים רבות בנו רבי דוד ברבי יעקב עדס שליט"א שיבוא לישיבת נחלת יצחק להיות
ראש הישיבה וממלא מקום של אביו בכל הענינים, תפקיד שרבים מאוד היו מוכנים לעשות
הכל כדי לקבלו, אבל רבי יעקב עדס שליט"א סירב לדבר מפני שפחד מאוד שזה יפריע
לו בלימודים הפרטיים שלו.
ט. עם כל זה משתדל רבי יעקב עדס שליט"א לסייע לישיבת נחלת
יצחק במה שיכול, ופעמים רבות מאוד מסר שם שיעורים ושיחות מוסר בחול ובשבתות מהכרת
הטוב להרב יצחק כדורי ז"ל על כל הטוב שהטיב עמו.
י. מלבד זה מצוי הרב שליט"א בקשר מתמיד והדוק עם שאר
גדולי וחכמי ישראל שליט"א.

פרק ז.

א. שבע שנות אברכותו הראשונות של הרב שליט"א, היו שנות
אורה ושמחה, הרב ישב בביתו והגה בתורה הקדושה בשקידה עצומה יומם ולילה, בבית
ששכינה שרויה בו, ושלום ושלוה שוכנים בארמונותיו.
ב. בשנים אלו בא לידי ביטוי דרכו הנעימה והיחודית של הרב
שליט"א בין אדם לחברו בחיי המשפחה, במהלך וסדר מופתי של בית שלם, המסור כולו
לתורה ולרוממות קודש, בלב שמח ובאחדות דעים.
ג. באותם שנים כתב הרב כמות אדירה של מאות אלפי דפים, ערוכים
ומסודרים בסדר מופתי, באלפי מחברות ומאות קלסרים, עמוסים בחקירות ודיונים, ביאורי
סוגיות עמוקות והצעות שיטות ראשונים ואחרונים, חקרי דין מחודשים ופסקי הלכה, עיוני
עומק פלאים הזורעים אור חדש בסברא ישרה מאירה וחודרת, תוך סלילת מסילות חדשות
בהבנה חודרת ומעמיקה, בכל מרחבי התלמוד והפוסקים.
ד. לעת עתה ראו רק חלק מכתבי אותם שנים את אור הדפוס במסגרת
סדרת הספרים הפלאיים דברי יעקב על מסכתות הש"ס, ועוד רבים המה בכתובים.
ה. לכל אורך השנים נלחמו נגד הרב קבוצת אויבים אכזריים, שחיפשו
בכל כוחם להציק ולהפריע, ולגרום נזק ככל שביכולתם. מרן הגרש"ז אויבעראך
זצוק"ל אשר היה מעורב כולו במהלך הענינים, אמר בצער שמעולם לא ראה תלמיד חכם
נרדף בצורה אכזרית שכזו.
ו. יצויין כי מרן הגרש"ז אויברעאך זצוק"ל דיבר
בחריפות רבה בענין זה, וכה היו דבריו חוצבי הלהבות, כי כל מי שיעזור לרבי יעקב עדס
שליט"א יעזרו לו מן השמים, וכל מי שיזיק לרבי יעקב עדס ילחמו בו מן השמים.
במהלך השנים התקיימו דבריו בצורה פלאית, שאי אפשר לתארה במלים, וכידוע לכל הסובבים
והמקורבים של הרב.
ז. זקן המקובלים רבי יצחק כדורי זצוק"ל, שהיה עוקב
בהתענינות מרובה אחר צעדיו של האברך הקדוש, אמר כי העוזרים לרבי יעקב יתברכו,
והמזיקים לו יהא להם מפלה חמורה בעניני קדושה.
ח. בשנים הראשונות לא השפיעו הרדיפות על הבית עצמו, אולם עם
הזמן החלו האויבים להתנהל במגמה להפריע את חיי המשפחה, באופנים ובדרכים בזויות
ואכזריות.
ט. באותם ימים קשים עמד מרן הגרש"ז אוירבעאך זללה"ה
לצידו של רבי יעקב כצור חלמיש, ניוט ופעל ככל אשר ביכולתו לסדר את המצב, והדריך את
רבי יעקב בכל צעד מה עליו לעשות, כל הנהגתו ומעשיו של רבי יעקב באותה תקופה היה אך
ורק מה שהורה ופסק מרן הגרש"ז אוירבעאך זצוק"ל, ובמשך תקופה ארוכה הצליח
למנוע מן האויבים לפגוע בשלימות הבית הגדול הזה. אך בחצי שנה האחרונה לחייו של
הגרש"ז אוירבעאך הגיעו הדברים עד כדי כך, שהגרש"ז אוירבעאך שראה את המצב
הורה לרבי יעקב כי עליו לעזוב את הבית לתקופת מה עד אשר יסתדרו הענינים וירגעו
הרוחות, כי אין שום אפשרות להמשיך בצורה ובאופן שבו הענינים מתנהלים.
י. אחר פטירתו של הגרש"ז אוירבעאך התגברו הרדיפות מאוד, והאויבים
הקשים חזרו לפעול ביתר תקיפות ובצורה קשה יותר ויותר, עד שחזר להיות פירוד ממושך.
יא. בכל אותה תקופה השקיע רבי יעקב כוחות אדירים לחזור לחיות
בביתו, ולהגיע לידי שלום ושלוה. שום דבר לא עמד נגד עיניו בטירחותיו ובמאמציו
לסידור הדבר, לא הסתכל כלל על ביטול תורה ועל שאר כל השיקולים האחרים, השקפת חייו בענין
זה תקיפה ואיתנה, שהמטרה הקדושה ביותר היא העמדת הבית היהודי, ואין מאמץ שאינו
כדאי למען זה. אך האויבים היו תקיפים ונוקשים, ומנעו בכל כוחם כל אפשרות להביא את
הדברים לידי סידור, עד לנתינת גט.
יב. זמן קצר אחרי הסיום הקשה, הגיעו אל רבי יעקב האנשים הרעים
שידם במעל, כשהם מספרים על מחלות קשות וכל מיני תקלות שקרו אצלהם תיכף הצלחת
מעשיהם הרע, ובפיהם בקשה לסליחה ולתפילה, פגעו בהם דבריו הברורים של אותו זקן מרן
הגרש"ז אוירבעאך זצוק"ל.

פרק ח. 

א. הנקודה המרכזית בכל ענינו של רבי יעקב הוא התמדה פלאית
ביותר תוך כדי ריכוז עצום וחזק מאוד.
ב. תלמידי חכמים שלמדו בתקופת לימודו בישיבת קול יעקב, שאז היו
שנים שלמד בבית המדרש ולא בחדר סגור, היו מספרים איך שראו בעיניהם אותו יום יום
לומד שעות על גבי שעות רצופות בריכוז עצום ונורא.
ג. והיו שעקבו אחריו וראו איך שהיה ממעט בשינה פעמים עד כדי
להסתפק בשינה של כשעתיים עד שעתיים וחצי ביממה, ועם כל זה היה כמעט כל לימודו
בעמידה ובקולי קולות, בהתגברות עצומה ועזה בלא שום סימני עיפות.
ד. כמו כן הם שמו ליבם שאף על פי שבמשך כל זמן לימודו היתה
גמרא פתוחה על הסטנדר, אבל היו זמנים שרוב לימודו היה בעל פה בלא להביט אף לרגע
בגמרא.
ה. באותם שנים היו בחורים ניגשים לשאול אותו שאלות בלימוד,
ונדהמו מידיעתו העצומה בעל פה בלא לפתוח שום ספר כמעט בכל נושא תורני שדברו אתו
כאילו למד אותו עכשיו ממש.
ו. כדאי לציין בהקשר לזה לדבריו בספר דברי יעקב למסכת זבחים
בדף מ"ט ונ' ששם טורח להסביר באריכות את לשון הגמרא, מה שלא רגיל כל כך
בספריו להאריך הרבה בביאור לשון הגמרא, ובסוף הכרך בביאורי אגדות לזבחים דף
מ"ט ונ' כתוב שם הסיבה שהוצרך לזה, מפני שבדף נ' עמוד ב' יש שם חצי עמוד שהוא
החצי עמוד שכפי הנראה הקשה ביותר בכל התלמוד בבלי [המכיל למעלה מעשרת אלפים חצאי
עמודים] ללמדו בעל פה כלשונו בלא שום דילוג והוספה, וכדי להקל על לימוד עמוד זה
בעל פה נכתב הביאור עליו.

פרק ט.

א. במשך שנים רבות מגיעים אליו מכל הארץ ומכל העולם אנשים רבים
לבקש ברכות ותפילות, והוא מברך ומתפלל על כל המבקשים.
ב. בשנים האחרונות מגיעים מידי יום עשרות של פניות לתפילה ולברכה,
מיהודים טובים הצריכים ישועה, הן בארץ ישראל והן בהמון פזורת ארצות הגולה. האנשים
הסובבים את רבי יעקב עדס שליט"א ראו בעיניהם מאות מופתים, ישועות שמעל דרך
הטבע, ותפילות שנענו באורח פלאי ביותר, הן בעניני פקידה לילדים, הן בעניני זווגים
ושלום בית, הן בעניני תפילות על ילדים שיחזרו לדרך הישר, הן בעניני מסחר ופרנסה,
הן בעניני בריאות ורפואה, והן בשאר כל מיני ענינים.
ג. במקרים רבים מובן היטב על פי נוסח וסגנון התגובה, אימתי
והאם נפעלה ישועה. המקורבים לרב מספרים נפלאות על דיבורים ברורים וחד משמעיים,
אודות ישועה שנפעלה, או תפילה שהתקבלה, כמסופר על גדולי הצדיקים מדורות קודמים.
ד. אמנם באופן חריף מאוד הרב איננו מוכן אף פעם ליטול כסף עבור
זה, היו פעמים שרצו על ברכות ותפילות לתת לו סכומי עתק ממש, והוא בשום אופן לא
מסכים.
ה. הנמצאים אותו, יודעים לספר על סיפורי מופת פלאיים מאוד,
ורבים מאוד היכולים להכיל כרכים רבים, אבל בהוראתו מסתירים את הדברים מאוד.
ו. פעמים שהרב מתפלל על נושא במשך זמן מסויים, ולפתע מפנה את
המבקש לקבל ברכה מאיזה צדיק או רב וכו', המקורבים יודעים שהישועה כבר נפעלה, והרב
מבקש להעלים את כוחו ולתלות את הישועה באותו צדיק או רב, להסתיר ככל האפשר את כוחו
גדול.
ז. קורה שאחר ברכה קצרה נכנס רבי יעקב עדס שליט"א לכמה
שאלות ממוקדות על תוכן הענין והמצוקה, ואז מצביע על איזה פעולה שכדאי לעשות כדי
לפתור את הבעיה בדרכי הטבע, המקורבים יודעים שבדרך כלל מדובר בסגולה מלובשת בלבוש
טבעי, אחרי מעקב רב שנים הם קובעים, שלא קרה פעם שעשו את עצתו, ולא נושעו באופן
פלאי ובלתי מוסבר.
ח. דברים מבהילים התרחשו אצל הרב שליט"א בהוראות עתידיות,
כמה פעמים שהרב שלח לאנשים בכירים מאוד להודיע על איזה דבר מסויים שעל ידי תיקונו
כדת וכהלכה יתרחשו מאורעות פלאיים, או ימנעו נזקים מסויימים שלא בדרך הטבע, בכל
הפעמים שצייתו להוראותיו התקיימו כל דברי קדשו בדיוק נמרץ ובצורה מפליאה.
ט. בהיות רבי יעקב בעיר חברון באיזור מערת המכפלה לתפילות,
נוכחו גם אנשים מאומות אחרות הנמצאים שם בניסים פלאיים שנעשו על ידי תפילותיו
וברכותיו, ונתקדש ברבים שם שמים ותורת ישראל על ידי זה. ברוך מרזל איש חברון,
הפגיש אנשים עם קצין צבא דרוזי משם, שאירע לו נס פלאי ביותר, שלדעתו היה על ידי
ברכה שקיבל מרבי יעקב עדס שליט"א.
י. אבל מה שיותר מזה הוא תפילותיו כחזן, שהמונים מספרים ששינו
את כל מהות ודרך חייהם לטובה על ידי שהתפללו אתו פעם אחת או כמה פעמים בתפילות
ממיסות לב מעומק הלב ומעומק הנשמה בדביקות נוראה מאוד ובשפיכת הלב לפני קונו, ויש
אנשים רבים שהיו חילונים גמורים ועל ידי זה הפכו להיות שומרי תורה ומצוות באופן
מלא.
יא. הרב שליט"א עובר לפני התיבה כשליח ציבור במנין ותיקין
בכותל המערבי, תפילותיו בוקעות רקיעים ועולות לפני אבינו שבשמים, תוך כדי נוגעות בלבות
ציבור המתפללים עמו, המרגישים במוחש את כוחה של התפילה, וטועמים טעם של חטויי
וריצוי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

פרק י.

א. מלבד לימודיו הפרטיים וכתיבת הספרים, מוסר במשך עשרות שנים
רבי יעקב עדס שליט"א שיעורים בכל חלקי הש"ס ושולחן ערוך, וכבר מסר במהלך
השנים אלפי שיעורים בזרעים מועד נשים נזיקין קדשים וטהרות או"ח יו"ד
אהע"ז וחו"מ, וכן שיחות מוסר רבות מאוד המעוררות את השומעים בצורה עצומה.
ב. בדרך כלל סירב לתת להקליט את שיעוריו, אבל יש פעמים שהצליחו
לשכנעו להקליט, ובפרט אנשי מערכת קול הלשון, ועל ידי זה יש במערכת כל הלשון כמה
מאות של שיעורים ושיחות מוקלטים ממנו, אבל זה חלק קטן מאוד ממה שנאמר, וגם בדרך
כלל השיעורים שברמה יותר גבוהה הם יותר סגורים ולא מוקלטים.
ג. בולט במיוחד השיעור בהלכות החמורות של יו"ד ח"ב,
הנמסר מידי שבוע בהיכל כולל חזון איש הישן. השיעור נמסר לקבוצה מופלגת של עשרות
אברכים תלמידי חכמים מחשובי היכלי התורה בבני ברק, בעומק הסוגיות החמורות של
המסכת, בסידור שיטות הראשונים העיקריות בכל נושא ונושא, ובדברי הטור והבית יוסף
השולחן ערוך והנושאי כלים, לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא בעומק העיון וההבנה.
ה. כמו כן מתקיימים באופן קבוע שיעורי סוגיות לציבור בני תורה,
בהם שוטח הרב מערכת ענק באחת מסוגיות הש"ס הסבוכות במלוא העיון וההיקף,
שיעורי גמרא לציבור הרחב, והמה על סדר מסכתות הש"ס לפי סדר הדף היומי, בהם
מעמיד הרב את צורתא דשמעתא בתוככי הסוגיא כצורתה, ובדרך כלל מגיע בהם גם לעניני
הלכה למעשה, ושיעורי מחשבה והדרכה בעבודת השם. השיעורים  נמסרים לציבור מסולתה ושמנה של עולם הישיבות
והיכלי התורה הידועים והמפורסמים לתהילה.
ו. המשתתפים הרבים בשיעורים מעידים, כי לא התועלת העולה להם
אינה רק בחומר הנלמד בשיעור, אלא בשיטת הלימוד, צורת ניתוח מרכיבי הסוגיא, הגישה
המשולבת של עיון נוקב וחודר עד השיתין עם היקף עצום של בקיאות מדהימה בסוגיות
התלמוד הנוגעות לענין הנלמד, בדברי המפרשים ראשונים ואחרונים, בשיטות הפוסקים
בשו"ע ונו"כ, ובתשובות גדולי המשיבים בספרות השו"ת.

פרק יא. 

א. עם היות רבי יעקב ראשו ורובו כולו בעולם התורה החרדי ביותר,
והציבור הקרוב אליו הוא ציבור רב מאוד של בני ישיבות, חלק מועט מזמנו נותן למצוות
קירוב הלבבות של הציבור החילוני, להחזירם בתשובה על ידי אמירת דרשות לציבור הרחב.
ב. דרשותיו ידועות כדרשות עמוקות והגיוניות, ששינו את דרכם של
אנשים רבים, ויש כיום מאות משפחות שבעברם היו חילונים וכיום הם שומרי תורה ומצוות,
שהחלק העיקרי של חזרתם בתשובה היה על ידי שמיעת דרשות של רבי יעקב עדס שליט"א
חלקם בהיותם בדרשות שלו ממש, וחלקם על ידי שמיעת דרשות של בדיסקים או בכל אמצעי
התקשורת הקיימים כיום, שהוכנסו אליהם הרבה דיסקים עם דרשות ממנו.
ג. חלק מספריו של הרב נמצאים באתר אינטרנט – נקודה תפילות
נקודה נאט.
ד. כמו כן יש שיעורים משודרים ותפילות באתר – נקודה יוטיוב
נקודה קום שיעורי רבי יעקב עדס שליט"א.

פרק יב.

א. מיסודי משנתו של הרב שליט"א הוא העזרה לזולת, נשיאה
בעול עם חברו, גמילות חסד, חיזוק ועדוד, נתינה וצדקה.
ב. מסירות נפשו של הרב למען הזולת הוא בהפלגה שאי אפשר לתאר
במילים, משפחות רבות של קשי יום, חסרי כל, השרויים במצוקה שנראית כמעט בלתי פתירה,
קיבלו ממנו יחס, עזרה, תמיכה נפשית ותמיכה חומרית, עצה והכונה, עדוד ונוחם, מה
שכלל גם העברת סכומי כסף גדולים שהושגו על ידו במאמצים מרובים, עד שמצבם השתפר והתייצב,
וזכו לחיים טובים ומאושרים.
ג. תדיר חוזר הרב ואומר בשם רבינו החזון איש ז"ל שהמעלה
הגדולה של האדם הוא לעבור את החיים בלא לפגוע בשום יהודי, דמותו של רבו הגדול
הגרש"ז אוירבעאך ז"ל מוצגת על ידו כמחייב לכל יהודי, עד כמה צריך ליתן
נפשו לטובת חברו.
ד. יצויין בזה דבר פלא, שהזדמן כמה פעמים לאנשים שאינם שומרי
תורה ומצוות לחזות מקרוב בפעולתיו למען הזולת, והדבר השפיע עליהם עמוקות, עד כדי
שינוי כל דרכם למוטב, בשמירת תורה וקיום המצוות.
ה. הרב שליט"א מדגיש תמיד כי האדם מצווה על חסד ונתינה
בעיקר בקרב אנשי ביתו הקרובים, ואכן הוראותיו בעניני שלום בית, ובכל הנוגע לחינוך
הבנים, כולם הולכים בנתיב הנתינה והחמלה, ומכוונים את האדם למסירת נפש להיטיב עם
הזולת ולרצות אותו, לתת טעם טוב לשני, ולראות איך לגרום לו שמחה ונחת רוח. רבים
ששיחרו את פני הרב שליט"א בבקשת ברכה ותפילה על עניני שלום בית או חנוך
ילדים, קיבלו מהרב שליט"א עצה והכוונה ששינתה את כל המצב לטובה, ונפשות רבות
ניצלו על ידי כך.

פרק יג.

א. בדרשותיו מרבה הרב שליט"א לדבר על שני נקודות מרכזיות,
ענין וחשיבות הדביקות בהשם, והדרכה וחינוך לעזרה ותמיכה בזולת. בפרק זה יובאו
מדבריו בענין החסד והעזרה לזולת ובפרק הבא מדבריו בענין הדביקות בהשם.
ב. הרב שליט"א מדגיש שמיסודי היהדות הוא מצוות שבין אדם
לחברו, דהיינו להשתדל להיטיב לזולת ולהיזהר לא לגרום סבל לזולת וכמו שאמרו בגמ'
במסכת יבמות שרחמנות וגמילות חסדים הוא מתכונותיהם של ישראל עיי"ש דברים
נוראים בענין זה.
ג. הרב שליט"א מתריע שודאי כל יהודי רוצה להטיב לזולת
ושלא לגרום סבל לזולת מכל מקום שני שגיאות מצויות בענין זה שגורמות להרבה בני אדם
להיכשל בענין, האחת הוא שהנה הרבה פעמים האדם משתדל לעשות דבר טוב עבור השני ולא
עולה הדבר בידו ונראה לו שנמצא שבזבז כוחו לריק וזה מרפה את ידו מלהמשיך במעשים
כאלו.
ד. ודבר זה שגיאה גדולה הוא וראיה לדבר שהרי מצינו באברהם אבינו
שטרח בהאכלת המלאכים כמבואר בתחילת פרשת וירא ומבואר בגמ' בבבא מציעא פרק שביעי
שבזכות זה זכה שכשהיו צאצאיו בני ישראל במדבר ארבעים שנה ירד להם מן ועוד ענינים
עיי"ש הרי שקיבל על מעשיו אלו שכר עצום שמליוני בני אדם קיבלו בדרך נס מן
השמים מאכלם יום יום במשך ארבעים שנה [וזה אינו כל השכר ועוד שכר עצום חוץ מזה יש
ואכמ"ל] והנה כשאברהם האכיל המלאכים בפשוטו לא היה כאן באמת הטבה שהרי מלאכים
אינם צריכים לאכול אלא שהוא לא ידע בתחילה שהם מלאכים וכיוון להאכילם ועל ניסיון
זה להיטיב זכה לשכר כל כך גדול
ה. ובביאור הדבר אמאי על נסיון להיטיב אף על פי שלא הצליח
להיטיב יש שכר כל כך גדול היה אפשר לפרש שהוא משום שעכ"פ רצון טוב ומאמצים
מתוך רצון טוב יש כאן אבל החפץ חיים כתב שיש כאן עוד ענין יותר גדול מזה שהנה כבר
ביארנו לעיל שסדר הבריאה הוא שכפי הפעולות בעולם הזה כך נפעל בעולמות העליונים
ושוב לפי העולמות העליונים יש תוצאות בעולם הזה וביאר החפץ חיים שבשעה שיהודי
בעולם הזה משתדל לעשות חסד בין עלה הדבר בידו ובין לא עלה הדבר בידו הוא מעורר את
מידת החסד בעולמות העליונים ועל ידי זה יש הטבה גדולה לכל עם ישראל נמצא לפי זה
שאף פעם אין כזה דבר שאדם השתדל לעשות חסד ולא עלה הדבר בידו אלא תמיד כשהשתדל
לעשות חסד פעל על כל פנים להרבה ענינים אחרים חסד על ידי שעורר בעולמות העליונים
את מידת החסד ומכל מקום הביא החפץ חיים מחז"ל שבמקום שכן הצליחו מעשיו המצוה
והשכר יותר גדולים עיי"ש
ו. והדבר השני שעלולים לטעות בו בענין הרצון להטיב ולמנוע סבל
הוא שמתיחסים רק לדברים גדולים ולא לדברים קטנים כגון שיש אנשים שמאוד נמנעים
מלצער את הזולת בצער גדול אבל מצער קטן אינם נמנעים ובאמת צריך מכל צער לזולת
להיזהר וכתב החזון איש בקובץ אגרות שלצער בדיבור אפילו צער מועט ואפילו לזמן קצר
הוא איסור דאורייתא עיי"ש דבריו והנה דבר זה קשה מאוד להיזהר ממנו וצריך ממש
שימת לב גדולה להיזהר ממנו אבל הוא חיוב גדול להשתדל בזה ואשרי מי שזוכה להיזהר
בזה באופן מוחלט
ז.  וכן לאידך גיסא לענין ההטבה לא רק כשבידו להטיב
טובה גדולה לזולת מצוה לעשות כן אלא אף בדבר מועט
ח. הרב שליט"א רגיל להזהיר, שהרבה פעמים אצל בן אדם שהוא
נמצא באיזה מצוקה נפשית מאיזה סיבה שהיא ובצורת החיים של ימינו הוא דבר מצוי מאוד,
ואף שכלפי חוץ הרבה פעמים אין זה ניכר אבל בתוכו פנימה ליבו שבור לרסיסים ואדם
שפוגע בו אפילו פגיעה קלה יכול לצערו צער גדול מאוד מפני שזה מצטרף לצער הגדול שיש
לו בלאו הכי וכן לאידך גיסא הזוכה לשמחו אפילו על ידי דבר קטן שינה הרגשתו בשינוי
גדול מאוד.
ט.  ומעשה אצל החזון
איש שהיה אדם שהיה מתייעץ עמו בכל מיני ענינים מעסקי עולם הזה שלו ואף על ענינים
פעוטי ערך מפני שהיה קשה לאותו אדם להכריע לבד והספקות היו מטרידים אותו מאוד
והחזון איש היה משיב לו על כל דבר ופעם אחת התנצל אותו אדם לפני החזון איש על
שמבטלו מענינים חשובים בשביל דברים פעוטי ערך והשיב לו החזון איש שבאמת אף אותם
שבאים לשאול אותו על ענינים גדולים מאוד שבעניני עולם הזה כגון קניית דירה
וכיו"ב עיקר הטובה מה שהוא עושה להם אינו מה שמסתדר להם אותו הענין שמסופקים
בו אלא עיקר העזרה עבורם הוא מה שמתיישבת דעתם על ידי עצתו ואם כן בזה אין הבדל
בינם לבין אותו השואל שליישב דעתו נצרך לענות לו אף על ענינים פעוטים ויש ללמוד
מעובדה זו כלל גדול שמלבד שהמצוה להטיב ולמנוע סבל הוא אף בדברים קטנים עוד יש בזה
שהרבה פעמים באמת אינם כלל דברים קטנים אלא דברים גדולים כיון שלזולת ענין זה
מצערו מאוד או משמחו מאוד.
י. לבני תורה חובשי ספסלי בית המדרש, רגיל הרב שליט"א להזכיר,
שענין המצוות שבין אדם לחברו הוא גם ברוחניות שמצוה גדולה לעזור למי שצריך עזרה
ברוחניות וכגון שיודע מחברו שאינו מבין טוב סוגיית הגמרא וצריך עזרתו הוא מצוה
גדולה לעזור לו ומבואר בחז"ל שעל ידי זה זוכה גם העוזר עצמו להצלחה גדולה
בלימודו.
יא. ומוסיף הרב דבתורת הקבלה מבואר שיש עשר ספירות ואחת מהם
היא ספירת החסד ופעולות הספירות העליונות תלויות הרבה במעשיהם של עם ישראל כמו
שמבואר באריכות בספר נפש החיים מהג"ר חיים מוואלוז'ין זצוק"ל ובשעה שאדם
עושה חסד עם חברו נעשה על ידי זה שני דברים האחד מתעוררים בשמים האורות העליונים
השייכים לספירת החסד ועל ידי זה נעשה שפע רב בכל העולמות המביא ברכה לעם ישראל
והשני אדם זה שהוא זה שעורר את מידת החסד נעשה צינור אל אורות אלו ועל ידי זה באים
האורות השייכים למידת החסד בעניניו.
יב. ובדרך זו מסביר הרב שליט"א את גודל החשיבות להתמסר
לעשיית חסד גם במקום שהדבר קשה וצריך עבורו מסירות נפש, שכאשר אדם עושה חסד בזה
מעורר בשמים את האורות השייכים לספירת החסד וכנ"ל אמנם יש ספירה עליונה מאוד
הנקראת כתר שהיא רחמים עליונים בלי גבול ולמעלה מכל טבע וכאשר האדם משתדל למעלה
מדרך הטבע לעזור לאחרים בזה מעורר את האורות השייכים למידת הכתר ועל ידי זה בא שפע
הרבה יותר גדול של רחמים מן השמים וכשאדם עושה למעלה מכוחו עבור הזולת יש בזה
בחינה של עשיה למעלה מדרך הטבע.
יג.  ובגמרא במסכת שבת
דף קנ"ו ע"ב איתא ומדרבי עקיבא נמי אין מזל לישראל דרבי עקיבא הויא ליה
ברתא אמרי ליה כלדאי ההוא יומא דעיילה לבי גננא טריק ליה חויא ומיתא הוה דאיגא
אמילתא טובא ההוא יומא שקלתה למכבנתא דצתא בגודא איתרמי איתיב בעיניה דחיויא לצפרא
כי קא שקלה לה הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה אמר לה אבוה מאי עבדת אמרה ליה בפניא
אתא עניא קרא אבבא והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא וליכא דשמעיה קאימנא שקלתי
לריסתנאי דיהבית לי יהבתיה ניהליה אמר לה מצוה עבדת נפק רבי עקיבא ודרש וצדקה תציל
ממות ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה ע"כ.
יד. והנה באמת נראה להדיא מלשון הגמ' שבכל מצוות צדקה יש כח זה
אבל מכל מקום בלא למעט בכח זה בכל צדקה יש להוסיף שהיה אצלה בזה בחינה מסוימת של
צדקה למעלה מדרך הטבע שהרי אם כולם היו טרודים בהמולת החתונה עד שלא שמעו כלל את
קולו של העני ודאי שהכלה עצמה טרודה ובכל אופן היה לה את הרגישות לשים לבה לראות
אם יש שם מי שסובל וגם בדרך כלל רחוק הדבר שהכלה תתן את האוכל ששייך לה עצמה ולכל
היותר תאמר למישהו שידאג לעני והיא לא עשתה כן אלא טרחה בעצמה ונתנה את האוכל שלה
עצמה וזה סיבה ביותר לזכות לחסדים עליונים מן השמים למעלה מדרך הטבע.
  
פרק יד.
א. בענין וחשיבות הדביקות בהשם, רגיל הרב שליט"א להקדים לבאר
את מהות נשמת היהודי, כי הנה האדם מורכב מגוף ונשמה מהו הגוף כל אדם רואה ומבין אך
מהי הנשמה היא חידה גדולה וכדי להבין זה צריך להקדים במשל מהשמש וקרני השמש אם אדם
מניח קרש באמצע קרני השמש אחרי הקרש לא קיימים קרני השמש [עכ"פ אותם החלקים
בקרניים הנראים לעין פשוטה] והסיבה לזה הוא מפני שכל המציאות של קרני השמש זה רק
היניקה וההימשכות שיש להם מן השמש וכיוון שהקרש אינו נותן להם לקבל מהשמש ממילא
אינם קיימים.
ב.  מסביר הרמח"ל
בספר אדיר במרום שזה גם המהות של הנשמה שהיא שפע רוחני שנמשך מהשם יתברך וכל
המציאות של הנשמה זה רק השפע שהיא מקבלת מהשם יתברך ואין עוד דבר מלבד זה בנשמה
ולכן הנשמה היא כל כך רוחית בלא תפיסה גשמית כלל.
ג.  על פי זה מבאר הרב
שליט"א שבאמת לנשמה אין שום נטיות לרע, כי הרי שפע רוחני מהשם יתברך ודאי הוא
טוב לגמרי, והכח הרע של האדם אינו מהנשמה עצמה אלא מכוחות רוחניים המתלוים אל
הנשמה ועלולים חס וחלילה לפתות את הנשמה לרע אבל הנשמה בעצמה אין בה צד של רע כלל
ועיקר.
ד. עוד מוסיף הרב שליט"א כי הנה בעולם קיימים שני סוגי
דברים הסוג הראשון כמו ברזלים ואבנים שלקיומם אין צריך מזון והסוג השני כמו צמחים
ובעלי חיים שלקיומם צריך מזון אם נניח כבש בלא מזון במשך תקופה מסוימת ימות הכבש
מפני שנפשו תצא ממנו ואחרי כן גם גופו ירקב.
ה.  האדם כמובן גם הוא
מסוג השני הצריך מזון אמנם לא רק גופו של האדם צריך מזון אלא גם נשמתו של האדם
צריכה מזון אבל המזון של הנשמה איננו מזון גשמי אלא מזון רוחני ובלא מזון זה הנשמה
נמצאת בתחושת רעב ואם נמשך מצב זה של חוסר מזון לנשמה תחושת הרעב של הנשמה מתגברת
עד למצוקה נפשית. ואמנם האדם יכול להסתיר מעיני הבריות את המצוקה הנפשית הזו אבל
בתוך לבו הוא מודע היטב למצוקה זו כך שנוצר מצב שאצל רוב האנשים בעולם יש לכל אדם
שני תפקידים בחיים בראשון הוא מצליח ובשני הוא כמעט תמיד נכשל התפקיד הראשון שבו
לפעמים הוא מצליח הוא לשכנע את הסובבים אותו שנשמתו נמצאת במצב שמחה ואושר והתפקיד
השני שבו כמעט תמיד הוא נכשל הוא לשכנע את עצמו שנשמתו נמצאת במצב של שמחה ואושר.
ו.  הדרך היחידה לפתור
באמת את הבעיה הזו הוא לתת לנשמה את המזון שלה אלא שלצורך זה כמובן צריך לברר מהו
המזון של הנשמה
ז.  ואת התשובה לזה כתב
דוד המלך בספר תהילים מזמור מ"ב שכתוב שם כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי
תערוג אליך אלקים צמאה נפשי לאלקים לקל חי מתי אבוא ואראה פני אלקים פירוש הדברים
שמסביר דוד המלך שהמזון שצריכה הנשמה ושאליו צמאה הנשמה הוא לקבל אור רוחני מאת
השם יתברך וכל זמן שחסר זה לנשמה מרגישה הנשמה כמו איל צמא שמסתובב במדבר ומחפש
מעין של מים זכים לשתות מהם.
ח.  וכאן מגיעים לשאלה
המרכזית איך באמת משיגים את האור הרוחני הזה מהשם יתברך, אשר אור זה הוא המזון של
הנשמה התשובה לזה מתחלקת לשני חלקים שבעצם משלימים זה את זה
ט.  האחד הוא הקשר
הנפשי עם השם יתברך המתבטא בדיבור אתו וכמו לדוגמא ספר תהילים שכתב דוד המלך הכולל
בקשות להשם יתברך והודאה להקדוש ברוך בלשונות רבים ומגוונים המלאים בהשתפכות הנפש
להשם יתברך [ועיין בשו"ת נודע ביהודה בדבריו שם למי שחיפש ריבוי תחנונים
ותשבחות להשם יתברך והשיבו שאין יותר טוב בזה מספר תהילים].
י.  והשני הוא הקשר עם
התורה שנתן השם יתברך לעם ישראל וענין הקשר עם התורה שצריך לידע שהתורה אינה רק
ספר חכמה בלבד אלא גנוז אור רוחני מהשם יתברך בתורה שעל ידי שאדם מתקשר עם התורה
ממילא הוא מקבל מאור זה.
יא.  והקשר עם התורה
מורכב גם כן משני חלקים המשלימים זה את זה והוא לימוד התורה וקיום התורה בכל רגע
שאדם לומד את התורה הוא מביא אור רוחני מהשם יתברך על נשמתו ובכל רגע שאדם מקיים
מצוה של התורה בין מצוות שבין אדם למקום ובין מצוות שבין אדם לחברו בין מצוות
שבעשיה כגון הנחת תפילין או עזרה לזולת ובין מצוות שבחוסר עשיה כגון הימנעות
מאכילת חזיר והימנעות מפגיעה בזולת באותה שעה מביא האדם אור רוחני מהשם יתברך על
נשמתו.
יב.  ונשאלת השאלה אם
כך הם פני הדברים אם כן מדוע הרבה בני אדם טוענים שהם ניסו ללמוד תורה או לקיים
דברים מהתורה ולא הרגישו את האור הזה או בניסוח אחר של השאלה מהי דרך לימוד התורה
וקיום התורה שבה כן ניתן להבטיח את הרגשת האור העליון הזה.
יג.  התשובה לענין
הנ"ל שורשה הוא שעיקר אור זה מאיר אל הנשמה והנשמה בעולם הזה נמצאת בתוך מסך
של הגוף שבמידה חלקית מונע מן הנשמה את הרגשת האור הזה. משל למה הדבר דומה לאדם
שעבר ניתח עם הרדמה מקומית וביקש ממנו המנתח לחתוך חמש ס"מ נוספים יותר ממה
שצריך לרפואתו ורוצה זה המנתח למטרה אחרת אם האדם הוא כסיל יסכים לזה מפני שטוען
שבלאו הכי מכח ההרדמה המקומית אינו מרגיש מאומה אבל אם האדם הוא חכם אינו מסכים
לזה מפני שמבין שאחרי שעה כשיתעורר מההרדמה כל ס"מ נוסף שחתוך גורם כאב קשה
מאוד וכך גם הנשמה כאן בעולם הזה נמצאת במסך הגוף שהוא כאילו מרדים אותה ולכן אין
את הרגשת האור במילואה ורק אחרי הפטירה שאז נפרדים הגוף והנשמה זה מזה אז כל מצוה
שאדם עשה בחיים ויצרה המצוה אור עליון מלוה אור זה את הנשמה ולצד שני כל עבירה
שאדם עשה פצעה את הנשמה ואז מרגיש את זה האדם היטב
יד.  אבל הנידון שלנו כאן הוא לא לעולם הבא אלא
בעולם הזה האם יש דרך להרגיש את האור העליון הבא מלימוד התורה וקיום התורה ומהקשר
הנפשי במחשבה ובדיבור עם השם יתברך והתשובה לזה הוא שכן אפשרי הדבר ומשום שאף על
פי שהמסך של הגוף מאפיל על הנשמה מלהרגיש את האור במילואו אבל חלקים מהאור ניתן
להרגיש גם בעולם הזה אלא שהם מועטים וכדי שיוכל האדם להרבותם ולהרגיש באופן מרובה
ובעוצמה חזקה מאוד את האור יש שני עצות הדרך האחת הוא שאם מרבה האדם מאוד בלימוד
התורה ובקיום המצוות בזה אף על פי שהאור הבא מכל לימוד ומכל מצוה רק מעט ממנו
מורגש בעולם הזה אבל על ידי הצטברות של האורות נעשה הדבר מורגש בצורה חזקה.
טו.  והדרך השניה
להרגיש היטב את האור העליון הזה היא יותר קצרה בהרבה אך היא צריכה שימת לב היטב
ולהבין אותה צריך להקדים הקדמה שכמו שבדברים הגשמיים פעולות מעשיות פועלות דברים
כגון אדם לוקח קרש ושובר אותו נעשה מקרש גדול שני קרשים קטנים או לצד שני אדם לוקח
שני קרשים קטנים ומחבר אותם על ידי פטיש ומסמרים נעשה משניהם קרש יחידי גדול כך
ממש באורות הרוחניים הבאים מהשם יתברך אל הנשמה יש כח למחשבתו של האדם ובפרט
למחשבה מרוכזת לפעול פעולות באורות אלו.
טז.  ולעניננו בשעה
שאדם לומד תורה או מקיים מצוה אם יתרכז האדם במחשבתו באותה שעה ויתבונן קודם
בעוצמתו הגדולה של השם יתברך שהוא בורא כל העולם ומהוה הכל ויכוין האדם במחשבתו
שלימוד זה שלומד עכשיו או מצוה זו שמקיים עכשיו תהיה צינור רוחני שדרכו תתחבר
נשמתו להשם יתברך ודרכו יבוא שפע רוחני ואור עליון מהשם יתברך לנשמתו יש כח למחשבה
זו לפעול באמת את הפעולות הרוחניות האלו ובלימוד תורה ובקיום מצוות באופן זה בזמן
מועט יכול האדם להרגיש באמת את האור העליון.
יז. והנה דברים אלו יש להאריך בהם הרבה, ואכן הרב שליט"א
בדרשותיו ובמאמריו מסביר הרבה את מהות הדברים ואת הדרכים להשיגם, וכאן הובאו רק הדברים
באופן כללי, והמתבונן בהם יראה איך על ידם אפשר לו לאדם להגיע אל האור האמיתי
ולהתענג בעולם הזה על הקשר הנפשי עם השם יתברך.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------
רוצים להוריד בחינם את ספריו של הרב?? להלן הלינק לספרים בעברית
http://tfilot.net/?page_id=8

כמו כן באתר הבא אפשר להוריד חלק מספרי הרב בשלל שפות כגון אנגלית, רוסית, צרפתית, סינית, הונגרית, איטלקית וספרדית. http://tfilot.net

יום ראשון, 14 במאי 2017

הרצל והציונות - על פשעי הציונות ומנהיגיה

שומר ישראל מציגים בפניכם את אחד החשיפות המזעזעות שהתגלו במדינת ישראל בשנים האחרונות אודות ראשי הציונות ופשעיהם הנוראים והתבטאותיהם החריפים כנגד היהודים בכלל והחרדים בפרט. מצורף מלל לסרט התיעודי "בצל הדמוקרטיה - הרצל והציונות" שהתפרסם בסוף שנות ה-90 של המאה ה20 (למניינם) וגרם לרבים בציבור בישראל להתפכח מאשליית הציונות השקרית שהנחילו ראשי השלטון בישראל מזה למעלה ממאה שנה.
י"ח באייר תשע"ז - ל"ג בעומר.  14.05.17 למניינם


להלן הדיבוב המלא של הסרטון הנ"ל:

1893- העיתונאי תיאודור הרצל, יהודי מלידה אבל נאמן מסור לתרבות הגרמנית, מציע הצעה משלו לפתרון שאלת היהודים, הוא יזמין את האפיפיור בשם אחוות הגזעים להטביל לנצרות את כל יהודי אוסטריה בטקס מיוחד שייערך בכנסיית סאן סטפאן שבוינה. וכך הוא כותב ביומנו: ``בערך לפני שנתיים חפצתי לפתור את שאלת היהודים, לכל הפחות באוסטריה, בעזרת הכנסייה הקתולית. ביקשתי להבטיח לעצמי בראשונה את עזרת נסיכי הכנסייה באוסטריה ולהשיג על ידיהם ראיון אצל האפיפיור כדי להגיד לו: עזור לנו מפני האנטישמים ואני מחולל תנועה כבירה בין היהודים שיעברו באופן חופשי וגאה לנצרות`` (מתוך קטעי יומנו של הרצל, יומן א` עמ` 14(.



הרצל גם מתאר בפרטי פרטים את תוכנית ההתנצרות ההמונית המתוכננת: ``המרת הדת תתבצע לאור היום, ביום ראשון בצהריים בקתדרלת סטיפן הקדוש בתהלוכה חגיגית ובצלצולי פעמונים, לא בחשאי כפי שנהגו יהודים לעשות עד עתה, אלא בגאון. העובדה שמנהיגים יקיימו את יהדותם וילוו את העם עד שערי הכנסייה, תעניק כנות רבה למעמד. אנחנו שעמדנו איתן הננו הדור האחרון הדבק באמונת אבותינו אבל רצינו להפוך את בנינו הצעירים לנוצרים לפני שיגיעו לגיל התבונה, שבו המרת הדת לובשת צורה של מורך לב`` (שם( 



הרצל נולד בשנת 1860 למשפחה מתבוללת מן העיר בודפשט שבהונגריה. לאחר מכן השתקעה המשפחה בוינה, הרצל שחונך ברוח ההשכלה והקדמה אשר נשבה ברחוב הוינאי, העריץ את התרבות הנוכרית ושאף בכל מאודו להיות חלק ממנה. הרצל לקה למעשה באותה מחלה בה לקו רבים מקרב המתבוללים היהודים אשר ראו בנכרי ובתרבותו את התגלמות האידיאל האנושי, ההתבוללות הייתה עבורו הדרך להגשים אידיאל זה. עדות לכך שהרצל היה קיצוני בהתבוללותו ניתן לראות בעובדה שאת בנו הנס לא טרח כלל להכניס בבריתו של אברהם אבינו. 


כמה שנים אחר כך יכתוב הרצל ביומנו: ``הרב גלבהוייז ביקר אותי ושאל הנכון הוא שלא מלתי את בני הנס? עניתי לו: זהו עניין משפחתי. והוא הוסיף בעיניים סגורות לא, זהו עניין לאומי! נכון הוא, יהודים רבים אינם מלים את בניהם אך אין אלה מתיימרים להביא את הגאולה לעם ישראל`` (מתוך קטעי יומנו של הרצל, דו שבועון ``תמורה`` מס` 2 עמ` 12-13)

כחניך התרבות האוסטרית, ביקש הרצל להצניע את יהדותו ולהבליט את עובדת היותו גרמני-אוסטרי. ואכן כל החיים התנהג הרצל כאילו היה שכזה, הוא העריץ את המוסיקה של וואגנר, ראה בביסמרק מנהיג למופת, הזדהה עם הלאומניות הגרמנית המתחזקת ששנים מאוחר יותר הוציאה לפועל את חוקי נירנברג, הכניסה יהודים לגטאות וביצעה את תוכנית הפתרון הסופי בשואה. 

הרצל בז לכל מי שלא נחשב בעיניו מודרני, תרבותי, נאצל ונאור, בראש ובראשונה היו אלו אותם יהודים בני עמו שומרי תורה ומסורת. הוא הפנים יסודות ורעיונות אנטישמיים כפי שבאים לידי ביטוי ביומנו ובמאמריו. 

``הכמרים הנוצרים הם ברום המדרגה מפני שאינם להוטים אחרי הכסף, הנוצרים הפשוטים טובים הם מכמרי היהודים`` (מתוך קטעי יומנו של הרצל, דו שבועון ``תמורה מס` 2 עמ` 12-13(. 

יחס זה חושף למעשה את הפן האנטישמי בתורת הרצל, בדעה זו גלומים רעיונות אנטישמים המציירים את היהודים כנושאי הרע, ולעומתם הגויים שיא הטוהר והשלמות, כך למשל כתב במאמרו בדויצה צייטונג: ``היהודים העשירים שולטים על העולם, בידם גורל ממשלות ומדינות, הם מגרים ממשלות זו בזו, ועל פקודתם ממשלות עושות שלום, מתי שהיהודים העשירים מנגנים העמים והמושלים מרקדים, בין כך ובין כך הם מתעשרים``. 

הרצל מספק תימוכין ולגיטימציה לרדיפה האנטישמית ואף מעודד אותה: 
``אכן האנטישמיות שהיא כוח חזק ומושרש בתת ההכרה של ההמונים לא תזיק ליהודים, אני מוצא שהיא מועילה לבניית האופי היהודי, חינוך הקבוצה על ידי ההמון, חינוך שעשוי להוביל להתבוללותה, החינוך מתבצע רק באמצעות תלאות, היהודים יסתגלו`` (מתוך יומן א` עמ` 16)

``רעיון מצוין עולה בלבי למשוך אנטישמים ישרים ולעשותם מחסלי הרכוש היהודי`` (מתוך יומן א` עמ` 68).

משאל רחוב, קניון רמת אביב - 6.7.99:
מראיין: יש פה משפט, אני רוצה שתקרא אותו בקול ותגיד לי מי היה יכול להגיד דבר כזה? 
בחור קורא: ``רעיון מצוין עולה בלבי למשוך אנטישמים ישרים ולעשותם מחסלי הרכוש היהודי``.
מראיין: מי היה יכול להגיד דבר כזה?
בחור: רגע אני יכול לקרוא את המשפט שוב? אני לא יודע, בטח היטלר, מלחמת העולם השניה, דברים כאלה.
בחורה נוספת קוראת: ``רעיון מצוין עולה בלבי למשוך אנטישמים ישרים ולעשותם מחסלי הרכוש היהודי``, 
מראיין: מי היה יכול להגיד דבר כזה?
הבחורה משיבה: היטלר!
בחורה נוספת משיבה: היטלר?
בחורה נוספת משיבה: היטלר!
בחור נוסף קורא: ``רעיון מצוין עולה בלבי למשוך אנטישמים ישרים ולעשותם מחסלי הרכוש היהודי``.
מראיין: מי אתה חושב יכול להגיד דבר כזה?
בחור: היטלר. 
מראיין: אם הייתי אומר לך שהרצל, חוזה המדינה, אמר את זה היית מאמין לי?? 
בחור משיב: לא.
מראיין: אם אני אומר לך שהרצל אמר את זה? 
בחורה משיבה: אז אני בשוק!
מראיין: אם הייתי אומר לך שהרצל אמר את זה היית מאמינה לי?
בחורה נוספת משיבה: לא.
בחור נוסף מעיר: אבל יותר כדאי לזכור את הרצל בתור דמות חיובית.
מראיין: אתם לא חושבים שזה ניסיון מכוון להסתיר ממכם משהו שהם לא רוצים שתדעו?? 
הבחור משיב: יכול להיות, אתה יודע מה.
מראיין: את חושבת שצריך ללמד את זה?? 
בחורה משיבה: לא יודעת, אולי.
בחורה נוספת משיבה: כן בטח, בטח שצריך, אנשים צריכים לדעת את האמת.
מראיין: אם אני אומר לך שהרצל אמר את זה, זה מתוך היומנים שלו?
בחור משיב: אז חבל, אז הרצל היה אנטישמי!!

להבדיל, 30 שנה מאוחר יותר, נאמרו דברים ברוח זו על ידי חוזה אחר שהופיע כמושיע לעמו על בימת ההיסטוריה, ובשנת 1927 בעת שריצה עונש מאסר בכלא לנסברג שבגרמניה כתב בספרו ``מיין קמפף`` על יהדות הממון שמסכסכת בין אומות העולם ומביאה אותם לידי מלחמות, כאשר המרוויח הוא היהודי.

ציטוט מדבריו של היטלר באחד מנאומיו:
``אם יהדות הממון הבינלאומית תצליח באירופה או מחוצה לה לגרור שוב את העמים למלחמת עולם נוספת תהיה אז התוצאה לא ניצחון היהדות אלא השמדת הגזע היהודי באירופה``.

כאמור, הרצל שהעריץ את התרבות הנוכרית ורצה בכל מאודו להיות חלק ממנה, ביקש לפתור את הדילמה האישית שלו ואת רתיעתו משורשיו היהודיים על ידי התנצרות המונית.
אכול שנאה עצמית הנובעת מעצם יהדותו ראה בבעיה גם את הפתרון, לחדול להיות יהודי ובכך לפתור את הבעיה אחת ולתמיד.

``אני רואה את עצמי כיהודי מודרני ממוצע ואין אני נרתע ממעבר פורמאלי לנצרות, אני מברך על כל יהודי שיש לו ילדים המחליט להתנצר. לי יש בן, הייתי מעדיף להתנצר היום ולא מחר, כדי שתקופת החברות שלו בנצרות תתחיל מוקדם ככל האפשר וכדי לחסוך ממנו את הפגיעות והקיפוח שנפלו בחלקי ושעוד יפלו בחלקי בגלל היותי יהודי``. (מתוך הספר ``הרצל`` מאת עמוס איילון(.

בשנת 1894 הואשם קצין יהודי בכיר בצבא צרפת בבגידה, שמו של הקצין אלפרד דרייפוס. האנטישמיות הסמויה שרחשה מתחת לפני השטח פרצה החוצה, מחול השדים האנטישמי החל שוב.

רק אז השתכנע הרצל שפתרון ההתבוללות אינו מעשי וכי העולם הנוצרי שאותו חיבב כל כך אינו מוכן לפתוח זרועותיו בפני יהודים כמותו. רק אז התנה מרצו ונרתם להתוויית הרעיון של מדינה ליהודים ולמשנתו הציונית אותה ניסח ב``אלטנוילנד``.
אבל גם אז המניע לציונותו של הרצל לא צמח מתוך אהבה ודאגה ליהודים, אלא מאי הנוחות שאלו גורמים ליהודים גויים נאורים כדוגמתו.
את מדינת היהודים האוטופית דואג הרצל לבנות על פי המודל החדש, מודל שמשליך מעליו כל סממן יהודי.
כמובן שעליו לזכור להשיל מעליו כמה תכונות יהודיות שליליות כמו שפת האידיש, קיום מצוות ומנהגים, ובעיקר את הטפילות (פרזיטיות) היהודית (לקוח מתוך יומנו, שונה אל לשון נסתר(.

ד``ר אמנון רז קראקוצקין, היסטוריון אונ` בן גוריון: 
המדינה של הרצל היא מדינה אירופית לגמרי. היא בעצם אירופה, אין מדינה אירופית כזאתי, זה האוטופיה של אירופה. פה תהיה מדינה שתאחד את כל אירופה ויהיה בה גם אופרה איטלקית וגם אופרה גרמנית וגם אופרה בלגית, הכל יהיה פה, כן, וכולם יהיו פה חמודים ונחמדים והערבים יגידו כל הזמן ליהודים `תודה שבאתם`, `תודה שבאתם`, שהבאתם לנו את הפאר של המערב. כן? כאשר הדימוי שלו של המדינה היהודית היה דימוי שהרכיב בתוכו, באופן כמעט טבעי לגביו, כחניך התרבות האירופית של המאה ה- 19, אלמנטים אנטי מזרחיים ואנטי דתיים די חריפים, במיוחד החברה שאותה הוא מציג בספר שלו ``אלטנוילנד``, היא חברה שבה מה שקורה ליהודי זה שהוא הופך להיות אירופאי, כולל היהודי המזרח אירופאי שהופך להיות מערבי, כשאר המעבר של יהודים מיהודים בעצם למי שמקיימים... הופכים להיות אירופאים במהותם ולמי שבעצם אין להם את המימד המייחד אותם כיהודים, זה הדבר המשותף לכל הציונות החילונית ובזה גם הרצל וגם יריביו הגדולים מסכימים, את הרצון לבנות את היהודי החדש.

וכך אמר חיים הזז, מהוגי הדעות של ההנהגה הציונית, במוסף הארץ אלול תש``ג 1943: ``אין הציונות והיהדות דבר אחד אלא שני דברים השונים זה מזה, בודאי שני דברים הסותרים זה את זה, כשאדם אינו יכול להיות יהודי הוא נעשה ציוני`` (מתוך שואה משמיים עמ` 81(.

ד``ר תום שגב, היסטוריון ועיתונאי:
התנועה הציונית הייתה תנועה חילונית, היא נתנה הגדרה חילונית לזהותו של היהודי, היהודי הוא עם כמו כל העמים באירופה, הציונות נובעת מתוך התנועה הלאומית באירופה, ואין לה בעצם מקום לחרדים בתוכה.

הסופר חיים חזז:
``הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות, ממקום שתש כוחו של העם, דבר אחד ברור - הציונות לא המשך ולא רפואה למכה, היא עקירה והריסה. אדרבה היא מסיחה את דעתה מן העם, מתנגדת לו, הולכת נגד רצונו ורוחו, חותרת תחתיו, ועוקרת אותו, ופורשת ממנו לדרך אחרת, למטרה רחוקה ומסוימת, היא וקומץ אנשים בראשה גרעין של עם אחר. בבקשה לשים לב!! לא חדש לא מחודש אלא אחר, מי שאינו סובר כך או שטועה או שהוא מרמה את עצמו`` (שם(.

ד``ר שגב:
התנועה הציונית הייתה מתחרה לדת וגם ראתה את עצמה מתחרה לדת משום שהיא נתנה הגדרה חדשה ליהדות, יכול יהודי להיות אדם שאפילו לא מאמין באלוהים, והיא ראתה את עצמה מתחרה, ואחד המאבקים הראשונים של התנועה הציונית לא היה כלפי חוץ אלא כלפי פנים, צריך היה לשכנע את היהודים להאמין בציונות והיריב הגדול ביותר של הציונות הייתה היהדות החרדית.

ברור איפוא כי הרצל לא חיפש דרך לשמירת האוצרות הרוחניים העצומים של העם היהודי, לא חלם הוא על מרכז רוחני ולא על עם סגולה, ולא הטרידה אותו כלל שאלת המשכיותו של העם היהודי כעם ששומר על ערכי המסורת שלו. הרצל, ששם עצמו לאפוטרופוס, החליט שעם שלם יחיה על פי אורח החיים שהוא עצמו חי והעריץ מבלי להבין שרק תרבותו הרוחנית וההיסטורית של העם היהודי הם שקושרים אותו אל ארצו המובטחת, ארץ האבות. 

כל הקטעים המובאים לעיל לא היו רואים אור אלמלא התעקשותו של ד``ר רפאל שאול לנדאו שהיה מזכירו הראשי של הרצל ועורך יומנו הפרטי. הוא התעקש שכל רשימותיו של הרצל יראו אור, וזאת בניגוד לרצונם של המוציאים לאור לצנזר את היומן מחשש לחשיפת האלמנט האנטישמי שבו.

הרצון להתערות בגויים מלווה את עם ישראל מאז ומתמיד, לצד מקיימי המצוות תמיד היו כאלו שניסו לבטל ולכפור באמונה היהודית. השקפתו של הרצל על היהודים והיהדות הייתה דומה להשקפתם של רוב חבריו בהנהגה הציונית, תנועת ההשכלה שהרצל ושאר מנהיגי הציונות צמחו מתוכה דגלה בהתמזגות עם הגויים ועם תרבותם, בפריקת עול התורה והמצוות, ובוויתור על מוסריות הדת המבדילה בינם לבין שכניהם. היו אלו המנהיגים כמו מנדלסון בתקופת ההשכלה שהפיצו את האמרה ``היה יהודי בביתך ואדם בצאתך``, שמשמעה היהודי פחות מאדם. אותם יהודים כופרים היו מוכנים לקבל עליהם את מנהגיהם ותרבותם של הגויים שסבבו אותם, כך קיוו להתמזג ולהיטמע בהם, אך התוצאה הייתה הפוכה. 
ככל שניסה היהודי להשתלב בתרבות הנוכרית כך התעצמה השנאה כלפיו, ולא רק זאת, אותם יהודים שסגדו והתרפסו לתרבות נכר פיתחו מהר מאוד את רגש הבושה והשנאה העצמית בשל היותם יהודים ומיד הפכו למקטרגיה הראשונים של היהדות המקורית. את עצמם ראו כאליטה נאורה ותרבותית, ואל אחיהם היהודים התייחסו בזלזול, בבוז, והתנשאות.

הרצל כותב ביומנו: ``נורדאו אמר שטרם נייסד את המדינה היהודית עלינו לדאוג שיהודי מזרח אירופה יבערו את הכינים מבגדיהם ואת הזוהמה מגופם``. 
אך הציונות ששילבה מצד אחד את הרצון להתרחק מהדת היהדות השורשית ומצד שני אימצה את הלאומיות מנתה בתחילת דרכה רק קומץ קטן של יהודים, רוב רובו של העם היהודי בגולה למוד התלאות לא נרעש לנוכח נושאי הבשורה החדשה ונשאר דבק באמונתו, והמשיך לקיים מצוות באדיקות. על מנת להגיע למימדים של תנועה המונית וסוחפת הייתה חייבת הציונות להשתמש באלמנטים דתיים שנלקחו מתוך האמונה היהודית.

ד``ר אמנון רז:
זאת אומרת הציונות מלכתחילה הגדירה את עצמה כתנועה של גאולה, אמנם גאולה שמנוסחת אחרת מהניסוח המקובל של המשיחיות. ואמנם הציונות תמיד רצתה להגיד, להפריד בינה לבין המשיחיות אבל בפועל, המיתוס הציוני מה שאפשר להגיד כהסיפור המרכזי שהיה משותף לכל התנועות הציוניות למרות הבדלים אחרים ביניהם, המיתוס הציוני מבוסס על ראיית המפעל הציוני כגאולה, כהשלמת ההיסטוריה, כמימוש ההבטחות האלוהיות. אלוהים לא קיים אבל הציונות מממשת את הבטחותיו, כן? אלוהים הורחק, אבל עדיין, למילה שלו, להבטחה האלוהית, היא הדבר היחידי, והיא מפורשת להבדיל מהפרשניות לאורך כל הדורות, כהבטחה פוליטית מוגדרת שזה הבסיס להגדרת זכויות היהודים גם על חשבון זכויות הערבים, דבר שאיננו מתחייב מההשקפה הדתית. הציונות מגדירה את עצמה כמימוש הכיסופין של כל הדורות, זאת אומרת היא הופכת גם את בני כל הדורות לפני כן לציונים, כאילו כל הציפיות של כל בני הדורות היו לפינסקר``.

למעשה, הציונים השתמשו במונחים דתיים על מנת להלהיב את היהודים שומרי המצוות בעניין הרעיון הציוני כשכוונתם האמיתית הייתה בעצם מדינה שתכפור בכל ערכי הדת, זה אף מסביר למה יהודים רבים באותה תקופה התייחסו אל הרצל כמשיח וכינו אותו בתואר `מלך היהודים`.

הרב רפאל רפאלוב חוקר כתבי הציונות, (כיום חוזר בתשובה(: 
הדוגמא הפשוטה היא דגל המדינה, כל אדם שמסתכל על הדגל יכול לראות לפניו, אם נוריד רגע את המגן דוד: טלית, בד לבן ועליו שני פסי תכלת, כל טלית יש עליה פסים או בלבן או בשחור. אצלם התכלת סימל את המצב של גאולה של עם ישראל, זה מה שהם רצו. הנה הגענו ארצה, הגאולה נגמרה, הגענו, חזרנו אל השורשים התחברנו אנחנו במקום - זה התכלת. נקודה שניה וגם היא חשובה מאוד, באה לומר ליהודי: ``אם עד היום צריך היית ללבוש את הטלית עלייך, זה כבר מיותר, אז אתה יכול לשים אותה על הדגל ולהרגיש טוב בתור יהודי, הטלית שלך על הדגל, כולם רואים אותה זה מספיק, לא צריך לקיים את המצוות באופן מעשי, אפשר להתחבר לתוכן הרוחני הלאומי שלהם וזה מספיק``.

בשנות העשרים תפסה את ההגמוניה בארץ התנועה הציונית סוציאליסטית אשר ביקשה לבנות חברה עברית חדשה, מושגים כמו עבודה, בניין, והתחדשות, הפכו לערך עליון עליו חונך הנוער. מיתוס הצבר, היהודי החדש, נבנה על ניתוץ דמותו המסורתית של היהודי הגלותי, `עולם ישן נחריבה עלי עולם חדש נקימה` היה המוטו ליצירת אותו יהודי חדש.

ד``ר אמנון רז:
שלילת הגלות זו לא שלילת הקיום של היהודים בגלות אלא גם שלילת התרבות היהודית בגלות. שלילת הגלות זה לבנות את היהודי החדש, יהודי שיהיה שונה מיהודי המוגדר כגלותי וששלילתו של היהודי הגלותי הפכה להיות אחד היסודות המרכזיים של הגדרתה של הזהות החדשה.

יוסף חיים ברנר, סופר ואיש רוח בהנהגה הציונית, שבכתיבתו השפיע יותר מכל סופר אחר על פועלי ארץ ישראל, כתב ב-1919- ``אופיינו הלאומי פסול מימות עולם ועד הנה, מעולם לא היינו אומה יוצרת, תמיד חיינו חיי צוענים וכלבים, מה אתם רוצים מהאנטישמים? מדוע לא תאבו להבין את המובן מאליו? את חזון השנאה והבוז לישראל! היהודים הם צוענים, זוהמה, רפש וניבול, ביצה סרוחה, לא אדם, כלבים פצועים`` (מתוך `שואה משמיים` עמ` 79(.

ד``ר שגב:
כשאתה קורא את הדברים שהציונים הראשונים כתבו, אלה הדברים שנשמעים לפעמים כמעט אנטישמים, משום שהם ביזו את היהודי הגלותי.

יוסף חיים ברנר: ``עמי אירופה שחנקו אותנו ללא רחם כמו שחונקים דבר נתעב ראויים הם לכבוד. איננו בני אדם כלל, הנה רוק הפה, כל אוצר רוחנו יתוש מת, האם לא יציפו את רחובותינו עכשיו פרצופים ידועים מכל הגטאות, חלאת המין האנושי?!`` (שם(.

זאב ז`בוטינסקי, אבי תנועת הרוויזיוניסטים, כתב בעיתון הארץ ב-1919: ``בבית הלאומי נכריז על אותם יהודים שלא יסירו מעליהם את חלד הגלות ויסרבו לגלח את הזקן ואת הפיאות כעל אזרחים ממדרגה שנייה, לא ניתן להם זכות בחירה`` (מתוך `מחוץ למחנה` חדשות הארץ 22/10/1919(.

משאל עם:
מראיין: מי לדעתך יכול לכתוב את זה? 
בחור: מי יכול לכתוב משפט כזה?
מראיין: כן.
בחורה משיבה: חוץ ממזוויע אין לי מה להגיד.
בחור: מישהו שהוא אנטי חרדי.
בחורה: מי שחושב ככה אין לו מקום במדינת ישראל.
גבר משיב על דברי הבחור הקודם: זה לא אנטי חרדי, להיפך. 
בחור קודם: למה לא להפך? 
הגבר העונה: לא, הוא לא אנטי חרדי. 
בחור קודם: תראה, הבית הלאומי יכריז על אותם יהודים שלא יסירו מעליהם את חלד הגלות והם יסרבו להוריד את הזקן היהודי שהוא סמל מובהק ליהדות, ואת הפיאות שהם גם סמל מובהק, מי שלא יוריד את הדברים האלה נכריז עליו כעל אזרח ממדרגה שניה, ולא ניתן לו זכות בחירה.
בחור משיב: מי אמר את זה? הרצל?
בחור קודם: אם זה כמו שאני מבין את זה, ואני מבין את זה קצת אני חושב, זה דבר נורא מה שאומרים כאן, זאת אומרת מייצגים כאן למעשה מצב שבו... מי שנראה יהודי, מי שאנחנו יכולים לזהות אותו כ...בגלות היה נראה יהודי וסמל שהשתמשו בו האנטישמים, אנחנו צריכים לפגוע בו, לתת לו עדיפות נמוכה כאזרח, זה נורא מאוד, זה חמור מאוד.
בחור נוסף: זה שערורייה חשוכה של הציונות הגלותית. 
בחור קודם: טומי לפיד יכל לכתוב דבר כזה.
מראיין: זה היה עובר בשקט?
בחור קודם: דבר כזה? כמעט כל אדם שהוא אפילו חילוני, היה לו סבא רב, הוא בא ממשפחה שיש לה גישה ליהדות, כל השנים שבהן היינו עם בגלות באמת, אני חושב שהיהדות היא זאת שחיברה אותנו, והביאה אותנו להקמת המדינה הזאת בכלל. אבל זה התחלה באמת של מלחמת אחים, זה התחלה של... 
מראיין: מי שכתב את זה למעשה היה ז`בוטינסקי.
בחור קודם: ז`בוטינסקי כתב את זה? זה כבר הבכת אותי לחלוטין. שמע אני יו``ר תנועת בית``ר במקרה, ואני בחיים לא ראיתי את המשפט הזה,
מראיין: אני יכול להראות לך אותו.
בחור: ז`בוטינסקי כתב את המשפט הזה? באמת ז`בוטינסקי כתב את זה?
בחור: אמרתי שזה מתאים לציונות הגלותית, שראתה את הציונות כדבר שמתנגד ליהדות הישנה.

דוד בן גוריון, מקים המדינה ומנהיגה שנים רבות: ``הגלויות המתחסלות והמתכנסות בישראל אינם מהוות עדיין עם אלא ערב רב ואבק אדם, ללא לשון, ללא חינוך, ללא שורשים, הפיכת אבק אדם לאומה תרבותית היא מלאכה לא קלה`` (מתוך ``יחוד ויעוד``, ספרו של דוד בן גוריון(.
``לארץ ישראל יש צורך בעליה מובחרת, הציונות אינה מפעל פילאנטרופי, אנו זקוקים פה לטיפוס המעולה של היהודים שיפתחו את הבית הלאומי`` (מתוך ``אות קין`` מאת מ. וזלמן עמ` 105)

``לא צריך דמיון רב בכדי להבין מי הטיפוס הנחות שלו אין מקום בארץ ישראל של בן גוריון``.

גישתם זו של מנהיגי הציונות הסוציאליסטית שלא התחייבה להצלת יהודים אלא לגיבוש זהות לאומית חדשה, הגיעה לביטויה הקיצוני ביותר בימי מלחמת העולם השנייה, כאשר ידיעות על השמדה המונית של יהודים החלו להגיע מכל רחבי אירופה, רעיון המקלט ליהודים נזנח ולמול עיניהם של המנהיגים עמדה רק טובתה של הציונות. 

בשנת 1943 כשהיהודים גוועו ברעב בגיטאות אירופה, כשאלפים מהם נשלחו בכל יום לתאי הגזים, הכריז יצחק גרינבויים המנהיג הציוני האחראי על פעולות ההצלה ושר הפנים בממשלת בן גוריון ``כששאלו אותי, הלא תוכלו לתת מכספי קרן היסוד להצלת היהודים בארצות הגולה אמרתי - לא!! ואני אומר עוד פעם לא!! צריך לעמוד בפני גל זה הדוחה את הפעולות הציוניות לשורה השניה. כשבאים להציע 2 הצעות, הצלת המוני היהודים באירופה או הגאולה בארץ, אני בוחר בלי רגע של היסוס את הגאולה בארץ. ריבוי הדברים על הטבח גורם להפחתת התאמצותנו להגדיל את הכוח העברי בארץ`` (מתוך ``בימי שואה וחורבן``(. 

``אילו הייתה כיום אפשרות של קניית חבילות מזון בכספי קרן היסוד כדי לשלחם דרך ליסבון כלום לא היינו עושים זאת?? לא ולא, הציונות היא למעלה מהכל, דבר זה צריך להשמיע בכל פעם כאשר שואה גדולה מטעה אותנו מדרך מלחמתנו בציון, מלחמת הגאולה שלנו אינה נובעת באופן ישיר ואינה משתלבת באופן ישיר עם הפעולות לטובת הגולה`` (דברי גרינבוים, מתוך ``אות קין`` מאת מ. וזלמן עמ` 240(.


מדברי אוסישקין מראשי התנועה הציונית, מנהל הקרן הקיימת לישראל בשנות ה-20, ``מה רב ההבדל בין הקורבנות בגולה לבין הקורבנות בארץ, הללו שנופלים בארצות פזורינו הם קורבנות של אומה גוססת, לא היה טעם למותם כמו שלא היה טעם לחייהם, לא כן הקורבנות שנפלו בארצנו, אנו מביטים אליהם בגאווה`` (מתוך `שואה משמיים` מאת הרב יחזקאל סלמון(.

מדברי חיים ויצמן מנהיג התנועה הציונית והנשיא הראשון של מדינת ישראל, 1937: ``תקוותם של 6 מיליון יהודים מרוכזת על עלייה מתהומות הטרגדיה, אני רוצה להציל 2 מיליון נוער, הזקנים יאבדו הם ויחכו לגורלם, הם אבק אדם כלכלי ומוסרי בעולם אכזר, רק ענף הנוער יישאר, הזקנים צריכים לעמוד בכך ולהשלים עם כך`` (מתוך `אות קין` מאת מ. וזלמן עמ` 105(.

(לרך ולזקן אנו פה חומת מגן - מתוך שיר ציוני(

דוד בן גוריון: ``אם אדע שאפשר להציל את כל ילדי גרמניה ע``י העברתם לאנגליה ורק מחציתם ע``י העברתם לארץ ישראל, אני אבחר בדבר השני`` (מתוך `ימי הכלניות` מאת תום שגב)

ערב המלחמה יצא בן גוריון בהתקפה קשה על יהודי אירופה, ``תכנו אותי אנטישמי אבל אני חייב לומר זאת: אנו נחנקים מבושה מהמתרחש בגרמניה בפולין ובאמריקה, שיהודים אינם מעיזים להיאבק``. הוא הוסיף כמה מילים על הפסיכולוגיה של החיים בגולה והכריז: ``אין אנו שייכים לעם היהודי הזה, אנו מתמרדים נגד עם יהודי כזה, אין אנו רוצים להיות יהודים כאלה`` (שם).

מקרה נוסף שיעזור לנו להבין בצורה יסודית את יחסה של הציונות כלפי הצלת יהודים, נוכל למצוא בתקופת מלחמת העולם השנייה, ב-25 לאפריל 1944 בשיאה של המלחמה, קרא אייכמן ליואל ברנד, ציוני, איש ועד ההצלה בבודפשט-הונגריה למשרדו ואמר לו: ``אתה יודע מי אני?? אני הוא אשר ביצעתי את האקציות, השמדת היהודים ברייך בפולין ובצ`כסלובקיה, עתה הגיע תורה של יהדות הונגריה אך אני מוכן למכור לך מיליון יהודים, סחורה בדם, דם בסחורה, תוכל לקחת את המיליון מכל מקום שאתה רוצה, מה ברצונך להציל?? גברים, נשים, ישישים, ילדים? שב, דבר, הסחורה היא 10,000 משאיות, כמה טונות תה קפה וכדומה``. ברנד הוכה בתדהמה כששמע זאת מפי ראש הצליינים, ``עכשיו אוכיח לכם שאני רוחש לכם יותר אמון מאשר אתם רוחשים לנו``, אמר אייכמן, ``אתה תצא לאיסטנבול לנהל משא ומתן עם הסוכנות, ולכשתשוב ותודיע לי כי נתקבלה ההצעה אפוצץ את כבשני אשוויץ ואעביר אל הגבול 10% מן היהודים שהבטחתי, אתה תקבל 100,000 יהודים במחיר 1000 מכוניות מסע``. ליואל ברנד היה ברור כי במקרה ומפוצצים את המשרפות לא ניתן יהיה לבנותם שוב היות והגרמנים היו כבר בנסיגה בכל החזיתות. ברנד התקשר טלגרפית עם נציגי הסוכנות באיסטנבול ומשם נתקבלה התשובה ``בוא, חיים מחכה לך``. בתמימותו חשב ברנד כי המדובר בחיים וייצמן, שהרי מדובר בהצלת מיליון יהודים. לא חיים ויצמן חיכה לו באיסטנבול אלא חיים ברלס, פקיד ממדרגה נמוכה בסוכנות, ברלס שיכנע את ברנד לצאת לירושלים היות שלדבריו האנגלים מעוניינים לשמוע זאת מפיו של ברנד. בעוברם את אנקרה ברכבת ניגשו אל ברנד נציג אגודת ישראל יעקב גריפל ונציג הרוויזיוניסטים יוסף קלרמן והזהירו את ברנד לבל יעזוב את טורקיה, היות ושליחי הסוכנות טומנים לו פח, ``הם רוצים למסור אותך בידי הבולשת הבריטית``, אך ברנד, נאמן תנועת העבודה, לא חשד בחבריו ממפא``י. ברנד שלא שמע לעצתם של נציגי אגו``י והרוויזיוניסטים המשיך בנסיעה ברכבת לארץ ישראל. 
בחלב שבסוריה נאסר ברנד ע``י הבולשת הבריטית והובא לקהיר שבמצריים, שם הוחזק ברנד במאסר שבועות רבים בעוד שבהונגריה משמידים יהודים. 

(12000 יהודים מושמדים כל יום!)

לבסוף, כאשר האנגלים כבר החליטו לשחרר אותו היו אלה נציגי הסוכנות אשר עכבו את יציאתו, לקהיר הגיע טדי קולק, מעוזריו של בן גוריון, למטרה זו. 
יואל ברנד: ``הם אנשי הסוכנות בקשו להרגיעני ולעכבני, הדבר עלה בידם, מעולם לא דחו את נסיעתי בשבועות אלא לעוד כמה ימים ושוב לעוד כמה ימים, כאשר סוף סוף הגעתי לירושלים נוכחתי לדעת כי בירושלים לא היה מוסד שמתפקידו לפקח על ההצלה, יום יום התרוצצתי במשרדים שונים ולאט לאט התברר לי כי אני רודף חזון מדוכין, כתבתי אל הסוכנות, אל ועד הפועל, אל מרכז מפא``י, אל אישים העומדים בראש הציבור, האשמתי, תבעתי, איש לא הגיב, הוחזקתי למטורף``. אולם מה שלא ידע יואל ברנד בזמנו היה שבתאריך ה- 25 למאי 1944 בזמן שנאסר והוחזק בקהיר דנה כבר הסוכנות בשליחותו והחליטה שלא לעשות כלום בנושא הצלת מיליון היהודים בהונגריה. 

לאחר קום המדינה שוטט ברנד מספר שנים ללא עבודה כחרס הנשבר... גורמי מפא``י גם דאגו שאיש לא יידע ולא יתעניין חלילה בקיומו של ברנד... השיטה עבדה יפה עד לאותו משפט שהסעיר את המדינה, משפט גרינוולד-קסטנר שבו העיד ברנד בסופו של דבר. למרות המאמצים הרבים למונעו מעדות זו גניבת מסמכים והעלמתם העלולים להרשיע מספר אישים, נפרץ מעגל השתיקה בעדות זו בסערה ואחד הסודות המזעזעים של תקופת השואה יצא לאוויר העולם, והחשודים בבגידה בעם ניסו לטהר את עצמם בפורומים שונים. לאחר תום ימי המשפט עסק ברנד בכתיבת ספרי זיכרונותיו על הפרשה ומה שהתלווה אליה. שם גם ציין כיצד לחצו עליו פקידי ממשל ישראלים לסלף את עדותו ואף איימו עליו במאסר ובחבישה בבית משוגעים, אם ימשיך לכתוב את זיכרונותיו. על פרשת הלחצים האיומים והפיתויים כתב ברנד בספרו כי יום אחד הזמינו אותו טדי קולק ואהוד אבריאל, מעוזרי בן גוריון למלון מפואר. ותוך כדי שהם סועדים את ליבם בסעודה טעימה, ולוגמים קוניאק משובח, ניסו לפתות אותו בכל מיני הבטחות לעזור לו להסתדר בארץ. הציעו לו משרת דובר של מכון ויצמן ברחובות, משרה בה יוכל להיפגש עם דיפלומטים מארצות חוץ ועם מיליונרים למיניהם, בתנאי שיוותר על עקשנותו לפרסם את ספרו `בשליחות נידונים למוות`. כאשר סרב ברנד הביע טדי קולק את דעתו בקול רם ``יש לאשפזו בבית חולים לחולי רוח`` (מתוך ספרו של יואל ברנד ``השטן והנפש``(. 

בין חברי הסוכנות הופץ אז תזכיר סודי בין 5 דפים שחובר בידי אולפינרי הרפבלס, לימים מנכ``ל משרד הפנים הראשון של מדינת ישראל, התזכיר סווג כסודי ונועד לעיניים וידיים ציוניות בלבד ואין למסרו לגופים הבלתי ציונים המשתתפים בועד ההצלה. בין השאר נאמר בו: ``בשטחי אירופה שעליהם עברה המלחמה, בגרמניה, בארצות הכיבוש, ובארצות הציר צפויים להשמדה למעלה מ-7 מיליון יהודים, משום כך מצטמצמת העבודה של וועדת ההצלה באין ברירה לפעולות בקנה מידה קטן, כלומר להצלת יחידים וקבוצות קטנות בלבד, אם איפוא מאמצי הועד עלולים להביא רק תוצאות קטנות ביותר, יש לכל הפחות להפיק מהם תועלת פוליטית``.

יגאל בן דויד, לשעבר איש הסוכנות היהודית (כיום חוזר בתשובה:)
ההוראות היו רק להביא בחורים שמזוהים עם תנועת העבודה, מפא``י של אז. 

המשך המסמך:
``יכולים להינצל בדרך זו רק כמה מאות אנשים ולא דווקא אלה שאנו מעוניינים בהם... היכולות להיות פעולות תנועות אלו פילנתרופיות ב100% זאת אומרת מבלי להבדיל בין טיב האנשים שלהם מוגשת העזרה, כלומר לתתה לכל אחד שזקוק להם, האין לתת לפעולה זו אופי ציוני לאומי ולהשתדל להציל בראש ובראשונה את אלו שיכולים להביא תועלת לארץ ישראל וליהדות??`` 

בן דויד:
היינו בשליחות להציל יהודים, והם בחרו רק איזה יהודים כן ואיזה יהודים לא. סלקציה, קראנו לזה סלקציה. כמו שהגרמנים עשו סלקציה, מי הולך למחנות המוות, מי הולך לעבודה, מי הולך לזה, ככה המפקדים שלנו עשו סלקציה לפי מפלגות.

המשך המסמך: 
``אני מבין שהעמדת השאלה בצורה זו יש בה משום אכזריות אולם לדאבוני עלינו להגיד שאם ביכולתנו להציל רק 10,000 איש וצריכים אנו להציל 50,000 שיהיו לתועלת לבנין הארץ ולתחיית העם, ומאידך יש לנו מיליון יהודים שיהיו לנו למעמסה ובמקרה הכי טוב יהיו אלמנט אדיש, עלינו להבליג ולהציל את עשרת האלפים שאפשר להצילם מבין ה- 50,000 על אף התלונות והתחנונים של המיליון...
גם העלייה של המבוגרים מטהרן משמשת דוגמא, מחוץ לחלוצים ולעסקנים ציונים באים המוני אנשים שאין להם כל קשר עם הציונות, אנשים ששוררת ביניהם דמורליזציה גמורה במובן הלאומי, ולכן עלינו באין ברירה לוותר על הצלת האלמנט המזיק``. 

בן דויד:
ההנהגה שלנו שיקרה אותנו, אמרה לנו אתם עומדים להציל יהודים אבל רק דאגו לכך שיהיו רק מהמתרחשים.
המשך המסמך: 
``להימנע במידת האפשרות, ולהביא אלמנטים בלתי ציוניים לארץ ישראל. עם כל הפעולה צריכה ומוכרחה להתנהל מנקודת מבט ציונית הרי השותפות עם אגודת ישראל, ואף עם הרוויזיוניסטים לא זו בלבד שאין בה כל תועלת אלא להפך, היא מזיקה מאד``. 

בן דויד:
וכשבאה קבוצה של דתיים מהמפד``ל שהם לא היו חרדים אז אמרו מכסות, 5-10 אחוזים, אני לא זוכר את האחוזים, אבל אם זה היו השומר הצעיר אז בלי חשבון -לעלות.
מראיין: לחרדים בכלל לא?
בן דויד: לחרדים בכלל, לא נתנו לעלות בכלל. איסור, אני אומר לך שלחו שליח מארץ ישראל, עם הוראה רק בתנועת מוכן שזה מפא``י, או השומר הצעיר, רק זה, בית``ר, או מפד``ל לא, חרדים בכלל לא.
מראיין: מה היה הטיעון?
בן דויד: הם ראו שאנחנו רוצים להציל כל יהודי אז הם שלחו את השליח הזה והוא ישב איתי לילה שלם, כל הלילה לא עצמנו עין, לשכנע אותי שהם פשפשים, שאם נכניס אותם לצמר גפן הם יתרבו.

בכל מהלך ההיסטוריה שמר העם היהודי על ייחודו, לפעמים בחירוף נפש אל מול צורריו הגדולים ביותר, בתוך תהפוכות עולם שהפילו ממלכות עתיקות וילדו חדשות תחתן היו אבותינו נתונים למרותם של אימפריות אדירות שחלשו ושלטו מקצה עולם ועד קצהו. אימפריות אלה ניסו בעקביות להשכיח את אמונתו של היהודי ולהעבירו על דתו, שליטים עלו ונפלו, מעצמות קמו וקרסו וכל ניסיונם היה לשווא. 

למרות השעבוד, עלילות הדם, גזרות השמד, הפוגרומים, הפרעות, שרפת כל היקר להם, הוצאה להורג והגליה לא נכנעו היהודים למלכויות השונות. אמונתו של היהודי באלוהי ישראל לא נתערערה כי בשורש נשמתו של היהודי הייתה רק מלכות אחת, זו של האלוקים.

הכרזת האו``ם, כט` בנובמר:
נתחיל עכשיו: 
אפגניסטן - לא.
ארגנטינה- כן.
אל סלבדור – נמנעת.
אתיופיה - .....
בריטניה – נמנעת. 

בן גוריון, הכרזת המדינה:
``אנו חברי מועצת עם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, יום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית, על יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות, אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל``.

מה אירע ליהודים כאשר עיצבו הציונים סוף סוף ממשלה משלהם בישראל? מה אירע להם ליהודים כאשר הפכו לפוליטיקאים יהודים? מה אירע לרחמים, רגש הכבוד, אהבת האחים, האחווה, והערבות ההדדית, אשר 2000 שנות אנטישמיות לא יכלו לעקור מהנשמה היהודית?

ד``ר אמנון רז:
עם הקמת המדינה השלילה של החרדים הפכה להיות מרכיב קבוע בזהות של החילונים והייתה קשורה גם לצעדי דיכוי. איפה הצעדי דיכוי האלו הורגשו במיוחד? ביחס כלפי המזרחים, כי המזרחים היו הדבר המוחלט, גם הם היו מזרחים שזה נתפס מחוץ לתרבות, וגם הם היו דתיים. כן, שילוב של שתי החירויות שנגדם יצאה הציונות, הציונות רצתה להגדיר את עצמה מול המזרח הערבי, ההיפך מהמזרח הערבי, ומול הדת. והנה באו הנה יהודים מסורתיים חלקם דתיים וחלקם לא דתיים, אבל לעולם לא אנטי דתיים, והם היו בני התרבות הערבית, והמטרה הייתה, (ועל זה היה הדיון), והשאלה הייתה אם בכלל אפשר לתקן אותם, הוויכוח היה בין אלו שטענו שאי אפשר לתקן אותם ובין הליברלים שטענו שאפשר לתקן אותם, בין כך ובין כך, איש מהם לא קיבל כמו שהם, היה צורך לתקן אותם. הרעיון היה שכדי לתקן אותם צריך להפריד אותם מההורים שלהם, זאת אומרת להפריד אותם מהמסורת שלהם, זה היה הבסיס של התוכניות החילופיות המתקדמות, שרק אם ינתקו אותם מהבית הפרימיטיבי שלהם, ינתקו אותם מהמסורת הפרימיטיבית שלהם אפשר יהיה להפוך אותם לבני אדם. אבל היה ברור שצריך לתקן, ופרידתם הייתה קשורה בגזיזת פיאות ובשלילה תרבותית, גם שלילת הזהות היהודית שלהם, וגם בשלילת הזהות הערבית שלהם. ואת זה כדאי לזכור גם כן, כי היהודים המזרחיים, המושג הזה של להיות יהודי ערבי זאת אומרת אדם שהתרבות שלו מבוססת על אום כולתום ופריד אל אטראש וקריאת שמע, הדבר הזה שהיה מובן מאליו שאתה יכול להיות יהודי-ערבי כשם שאתה יכול להיות יהודי-פולני ויהודי גרמני בדיוק באותה צורה, הוא הפך להיות דיכוטומי, עפ``י הגדרתה של הציונות. כי אותה ציונות חילונית ששללה את היהדות שללה גם את הערביות, כלומר היחס של התרבות הציונית כלפי המזרחים היה יחס של דיכוי חד משמעי.

בן דויד:
התימנים כולם היו חרדים אז לקחו אותם בכוח, הורידו אותם בשדה התעופה, אמרו אין איפה לשים אותם. שמו אותם במעברות ושלחו בני קיבוצים להדריך אותם.

קטע מ``המדריך השומרי`` - דצמבר 1956:
כיצד ננהג בחניכים דתיים?
`בין חניכינו אנו פוגשים לא אחת בחניכים דתיים, בייחוד בהדרכה במעברות יישובי העולים. מובן שכוונתנו היא להביאם לידי הכרה כי אמונתם באלוקים משוללת היגיון והצדקה, כי הדת היא פרי המשטרים הריאקציונרים ואין לה זכות קיום אצל הנלחמים למשטר מתקדם`... 
`בקיצור בשלב זה ינהג המדריך בסובלנות וישתדל לבטל את חשיבותה של הדת כגורם מפריע לחברות בתנועה`.... 
`לאחר הסברה כזאת שלא כלולה בה התקפה ישירה על הדת כי אם השמטת הבסיס מתחתיה, יגיע החניך בעצמו להכרה שאין אלוקים וינטוש את האמונה הדתית`.

-המדריך השומרי לשאלות בחינוך השומרי בהוצאת הסתדרות השומר.

בן דויד:
אשתי הייתה שליחה במחנה הלר פה בהרי ירושלים, עשרות, מאות ילדים גזזו להם את הפאות ואמרו עכשיו יש הסתדרות. עבודה, כסף, מזון, רק מי שבהסתדרות.

(ולאחר 50 שנה... דבר לא השתנה)

מתוך פופוליטיקה:
גל-און: ראשית אני חושבת שצריך לעשות הפרדת דת מהמדינה, ואפשר. ובשלב הראשון הייתי עושה הפרדת הדת מהפוליטיקה. בהקשר של הפרדת הדת מהמדינה אני חושבת שצריך לבטל את הרבנות הראשית, צריך לבטל את חוק בתי הדין הרבניים, צריך לבטל את המועצות הדתיות, צריך לספק שרותי... 
יעקוב אחי מאיר: לאט לאט איך אומרים באנגלית ONCE AT A TIME
גל-און: או.קיי, אז כיון שכל הדברים האלה אי אפשר לעשות אותם מיד ועכשיו, אני רוצה להציע שני פתרונות לטווח קצר. הפתרון הראשון שאני מצפה מכל ממשלה שתקום במיוחד מממשלת שלום, ממשלת ברק, מרכז, עבודה, ערבים ומרץ, אני מצפה שלא ישתפו את המפלגות הדתיות והחרדיות בקואליציה הנוכחית.

יוסי שריד: אני אמרתי אלף פעמים ואני אומר את זה בפעם האלף ואחד: מר``ץ וש``ס לא יושבים בקואליציה ביחד, זה ברור? או שמרץ יושבת בקואליציה, או שש``ס יושבת בקואליציה!

רוני מילוא: לא יכניס את ש``ס לקואליציה, לא יאפשר להם להמשיך ליהנות מעטיני הכספים של המדינה לצרכים פוליטיים שלהם.

ד``ר אמנון:
אנחנו שומעים רק לא ש``ס, כביכול על בסיס של העיקרון של שלטון החוק, אבל למעשה כפי שאפשר לראות על בסיס השאיפה לשבור את היהדות החרדית. אגב, ומבחינה זאת הביטויים האלה לא תשמע אותם היום אבל כשאתה שומע על הצורך לייבש את הביצה שבה קמה ש``ס אתה שומע בעצם את אותו דבר עצמו, דהיינו צריך לתת לילדים האלה כסף, צריך למנוע את הבעיות של העוני, שזה בודאי דבר חשוב, אבל למה צריך למנוע את הבעיות של העוני?? לא בשביל למנוע את בעיות העוני אלא מתוך ההנחה שאחרי שתיפתרנה בעיות העוני אנשים יפסיקו להיות דתיים. אדם דמוקרטי צריך להגיד שמגיע את כל התקציבים האלה ללא שום קשר, אלא שהיום לא כותבים ככה, היום לא כותבים כמו שכתבו בשומר הצעיר דאז, אלא היום מתנהגים ככה.

אברהם בורג: ``פעם הייתה פה אשליה, קראו לה סטטוס קוו, אבל האשליה נופצה והסטטוס קוו מת``. 

טומי לפיד: ``אנחנו בסכנה שהחרדים יבלעו את המדינה ונחזור לימי הביניים``. 

יוסי שריד: ``מאז הבחירות החרדים הרימו ראש וצריך להנמיך להם קצת את הראש``. 

אברהם בורג: ``יש מלחמה בישראל, מלחמת תרבות, מלחמת דת, כן, זהו מאבק לחיים ולמוות, לחייה או למותה של הדמוקרטיה הישראלית, ואנחנו ננצח``. 

שריד: ``זאת מלחמה, עליכם להבין סוף סוף שזאת מלחמה``.

בורג: ``אנחנו לא רוצים אותם בתוך החיים שלנו, אנחנו לא רוצים חקיקה דתית. אנחנו האמנו שהם האורתודוקסים החרדים ייעלמו תוך דור``. 

שריד: ``ונפריד, כן, נפריד בין המדינה לבין הדת, ובין הדת לבין המדינה``. 

בורג: ``אז יש לזה רק פתרון אחד, הפרדה, הפרדה בין דת ומדינה``. 

רוני מילוא: ``כולם ביחד נלך ונעשה חוקה בישראל, נגן על בית המשפט, נגן על כך שנהיה מדינה דמוקרטית כפי שאנחנו רוצים שתהיה על פי החלום של אבות הציונות: דוד בן גוריון, זאב ז`בוטינסקי, בנימין זאב הרצל, כאן בארץ ישראל, תודה רבה לכם ואנחנו ננצח``.

דוד בן גוריון: ``אם אדע שאפשר להציל את כל ילדי גרמניה ע``י העברתם לאנגליה ורק מחציתם ע``י העברתם לארץ ישראל, אני אבחר בדבר השני``.

בנימין זאב הרצל: ``אני רואה את עצמי כיהודי מודרני ממוצע, ואין אני נרתע ממעבר פורמאלי לנצרות, אני מברך על כל יהודי שיש לו ילדים המחליט להתנצר. לי יש בן, הייתי מעדיף להתנצר היום ולא מחר, כדי שתקופת החברות שלו בנצרות תתחיל מוקדם ככל האפשר, וכדי לחסוך ממנו את הפגיעות ואת הקיפוח שנפלו בחלקי ושעוד יפלו בחלקי בגלל היותי יהודי``.

ז`בוטינסקי: ``בבית הלאומי נכריז על אותם יהודים שלא יסירו מעליהם את חלד הגלות, ויסרבו לגלח את הזקן ואת הפאות, כעל אזרחים ממדרגה שניה, לא ניתן להם זכות בחירה``. 

רוני מילוא: ``זו תהיה מדינה דמוקרטית כפי שאנחנו רוצים שתהיה, עפ``י החלום של אבות הציונות, דוד בן גוריון, זאב ז`בוטינסקי, בנימין זאב הרצל``.

יוסי שריד: ``אם הרצל שלח את אנשי הכהונה הדתית אל ה....., גם ז`בוטינסקי רצה להפריד בינם לבין המדינה, ובינם לבין המדיניות. המתיימרים להיות תלמידי ז`בוטינסקי היו מיטיבים לעשות לו היו כורים אוזנם לשמוע מה היה לרבם לומר בסוגיות של דת ומדינה``.

ד``ר שגב: 
אני חושב שהאבות המייסדים של המדינה לא היו מרוצים מכך שהחלום הזה על האדם החדש לא התגשם, הם היו חושבים שהציונות שלהם נכשלה. הרצל לא היה מרגיש כאן בבית, אם הוא היה מגיע לכאן, הוא היה חושב שיש כאן יותר מידי חרדים.
המאמץ הגדול היה לשכנע את החרדים שהם יכולים לחיות במדינת ישראל הציונית, ולכן הבטיחו להם שבנות חרדיות לא ישרתו בצבא, לכן הבטיחו להם שהשבת יהיה יום המנוחה הכללי, לכן הבטיחו להם אוטונומיה בחינוך, ולכן הבטיחו להם שמעמדה של הרבנות לא יפגע, לא יהיו נישואים אזרחיים, ובעצם גם הבטיחו להם שלא תהיה חוקה חילונית.

ראש הממשלה אהוד ברק משנה כיוון, ``הממשלה תהיה בלי חרדים, והמדיניות אחרת, חוקה, נישואים אזרחיים, וביטול משרד הדתות``. 

ח``כ יובל שטייניץ, ד``ר ומרצה לפילוסופיה: 
נוצר סטטוס קוו מסוים, במשך 40 שנה הסטטוס קוו הזה החזיק פחות או יותר מעמד, הייתה חקיקה דתית מסוימת, היו נורמות מסוימות ברשויות המקומיות, וכל אחד סבל את זה בשקט. בעשור האחרון זה נשבר במידה מסוימת, זה הותקף במידה מסוימת, זה הותקף בעיקר ע``י הצד החילוני.

ד``ר אמנון:
חוץ מאשר בענייני אישות ששמה מלכתחילה המדינה החליטה לנקוט בקבלת הקו האורתודוכסי בגלל הסתירות הפנימיות של המדינה, כן? לא בגלל שום לחץ דתי. ברוב הדברים האחרים החקיקה הדתית הזאת לא פגעה במסגרת הקיום של חילונים בישראל, אדרבה אחד הפרדוקסים של ישראל הוא שככל שמדברים יותר על כפייה דתית וכן הלאה המצב הוא לגמרי הפוך. 

ח``כ שטייניץ:
בשוודיה הפרלמנט השוודי חוקק חוק לפני 8 או 10 שנים שאוסר על ייבוא מכירה ואכילה של בשר לוויתן, ונכנסו לשוודים לצלחת. ומי כפה את החוק הזה? מי הביא אותו? קבוצה של ירוקים שאני חושב שלא מונה גם את רוב האוכלוסייה, כפתה את זה. היה שם מנהג לאכול סטייק לויתן, בשם מה? בשם ערכים של הגנת הסביבה, להם חשוב אידיאולוגית להגן עליו שלא יכחד מין מסוים של לוויתנים, ולאחרים זה לא חשוב. לגיטימי, מחלוקת אידיאולוגית. כפו את זה על כל תושבי שבדיה. אף אחד לא טען שזה אנטי דמוקרטי. עכשיו בישראל אותם ``נאורים``, במירכאות כפולות, שמדברים בשם הדמוקרטיה, בעצם רוצים שאנחנו נגיע למצב כזה שמר``ץ או מפלגת הירוקים יוכלו להציע מחר לפרלמנט חוק למניעת ייבוא ומכירה של בשר לוויתן בשם הגנת ערכי הסביבה או בשם איזה אידיאולוגיה ירוקה מערבית שהגיעה לכאן מהמערב וזה יהיה לגיטימי, אבל הדתיים לא יוכלו לחוקק חוק שאסור לייבא ולאכול בשר חזיר, למה? כי הם מדברים לא בשם אידיאולוגיה מערבית אלא בשם אידיאולוגיה יהודית עתיקה שרואה פסול באכילת חזיר, וזה כמובן מצב אנטי דמוקרטי. אותו דבר למשל תסתכל על שמירת השבת, אם דתיים מנסים לחוקק חוק שיאסור על עבודה בשבת זה נחשב ללא לגיטימי כי אם בעל העסק הוא חילוני למה שיכפו עליו לא לפתוח את העסק בשבת ולא להעסיק פועלים בשבת?? אבל אם מפלגה קומוניסטית או סוציאליסטית תרצה חוק של יום מנוחה קבוע, כי אם לא יהיה יום מנוחה קבוע לא יהיה יום מנוחה, יום מנוחה קבוע בגלל ערכים סוציאליסטים, שמקורם בכתבי מרקס, זה ייחשב ללגיטימי, ואנחנו נגיע למצב אבסורדי בגישה הזו שכפייה, הרי כל חוק הוא כפיה, שכפיה מטעמים של אידיאולוגיה מרקסיסטית, קומוניסטית, או ירוקה או קפיטליסטית תחשב לגיטימית, וכפייה מטעמים של אידיאולוגיה דתית תחשב לפסולה, זה דבר אבסורדי לחלוטין מבחינה דמוקרטית.

ד``ר אמנון:
ירושלים לפני 30 שנה בימי שישי שבת בתי העסק היו סגורים לחלוטין, לא היו מקומות בידור, כל זה היה סגור. היום הכל לגמרי פתוח ועדיין ממשיכים לדבר על כפייה דתית, הרי זה בלוף.

ד``ר שגב:
כשאני גדלתי בתור ילד בירושלים לא היה ניתן לעלות על הדעת שאי פעם תוכל ללכת בשבת בבוקר לקולנוע, יש במרכז העיר ממש סופרמרקט שפתוח בשבת, יש מק`דונלדס לא כשר, אלה דברים שפעם נחשבו לבלתי אפשריים.

הנה זה חדש בירושלים, במרכז הבירה נפתח סופר מרקט חדש שיפתח את דלתותיו לציבור גם בשבת. 
סדק נוסף נפתח בחומת השבת הירושלמית, סופר מרקט ראשון יהיה פתוח ממחר גם בשבת. 

ח``כ שטייניץ:
אין שום חקיקה דתית בישראל בעשור האחרון, לא הייתה שום התקדמות בחקיקה הדתית, כל מה שהיה זה ניסיון לסתום חורים שנפרצו בד``כ ע``י בתי המשפט או ע``י הבג``ץ בסטטוס קוו הדתי חילוני, ונוצרה חקיקה שניסתה לסתום את אותם חורים להחזיר מצב לקדמותו. לא הייתה שום התקדמות, שום פרוגרסיביות, במעורבות של דת וחיי המדינה בישראל ההפך הוא הנכון.

בורג: ``פעם היתה פה אשליה קראו לה סטטוס קוו אבל האשליה נופצה והסטטוס קוו מת``. 
לפיד: ``אנחנו בסכנה שהחרדים יבלעו את המדינה ונחזור לימי הביניים``. 
שריד: ``מאז הבחירות החרדים הרימו ראש וצריך קצת להנמיך להם את הראש``.
בורג: ``אז יש לזה רק פתרון אחד, הפרדה, הפרדה בין דת ומדינה``.

ח``כ שטייניץ:
לטעמי, מי שדורש להפריד את הדת מהמדינה במובן של להפריד את הדת מהפוליטיקה אלה הכוחות האנטי דמוקרטים, הם מדברים בשם הדמוקרטיה. מרץ בעיני היא מפלגה אנטי דמוקרטית מובהקת. 

שריד: ``לא רבנים, לא פסקי הלכה, לא צו אלוהי, ונפריד, כן נפריד בין המדינה לבין הדת, בין הדת לבין המדינה``. 

ח``כ שטייניץ:
המסקנה הלוגית של מה שהיא אומרת זה ביטול זכותו של האדם הדתי להשתתף במשחק הדמוקרטי, להיות מושפע ולהשפיע, וביטול הזכות של מפלגות דתיות להתקיים, ולמעשה, עד כמה שידוע לי, מרץ זה המפלגה היחידה בישראל היום שתובעת לבטל זכותן של מפלגות אחרות להתקיים, הם לא אומרים את זה בגלוי, הם לא אומרים למפד``ל אין זכות להתקיים, הם רק אומרים: המפד``ל היא מפלגה דתית אין לה מה לעשות בכנסת.

ד``ר אמנון:
הבעיה של מדינת ישראל זה שכל עוד היא קובעת שהמדינה היא מדינתו של העם היהודי, היא תמשיך להיות מוגדרת כמדינה דתית, אי אפשר להגדיר את ישראל כמדינת העם היהודי ולדבר על הפרדת הדת מהמדינה, זה בלוף! זה בלוף!

שריד: ``זה יקח זמן אבל היום הזה בא יבוא יופרדו הדת מהמדינה``.

בג``ץ קבע היום שלנשים יש זכות שווה להתפלל בכותל המערבי גם בקול רם, וגם לעטות טלית. 
ולראשונה בישראל, שתי נשים ירשמו כאמהות של אותו ילד.
בית המשפט העליון הכיר היום ברוב דעות של השופטות דורנר ובייניש, כי גם רותי וגם ניקול הן האמהות של מתן בן הארבע. 

ח``כ אור לב, מפלגת המפד``ל: אני חושב שהבג``ץ חטא היום חטא כבד מאד כלפי כל מערכת היחסים בין היהדות לבין מדינת ישראל וקראתי לזה הבוקר ממש סדום ועמורה. 

אמנון:
וזה הוכח שוב ושוב גם באותה הפגנה ידועה, בדיוק על העניין הזה ביחס לבית המשפט העליון, הפגינו החרדים על כך שבית המשפט העליון מתערב בשאלה מי הוא רב. הם הפגינו מכיוון שטענו, ובצדק רב בעיני, בצדק רב בעיני, טענו כנגדם כאילו הם פוגעים בסמכותו של בית המשפט העליון. לא, הם קבעו: לבית המשפט יש גבולות, כמו בכל מדינה דמוקרטית. הם טענו כנגד זכותו של בית המשפט להתערב בעניינים דתיים. לעומת זה החילונים הם אלו שתבעו שבית המשפט יתעסק בעניינים דתיים, זאת אומרת, החילונים הם אלה שתבעו דווקא חיזוק הזיקה בין דת ומדינה, לא הפרדת דת ומדינה, אלא חיזוק המימד בין דת ומדינה. וזה מתקבל בציבור באופן מלא כאילו הייתה פה הפגנה אנטי דמוקרטית. למה היא אנטי דמוקרטית? מסיבה אחת פשוטה, כי היו רבע מיליון חרדים, וברגע שהציבור הישראלי רואה רבע מיליון חרדים בדיוק כמו... מתעורר בו איזה חרדה מפוחדת, בזה גם משתמשים בתעמולת בחירות, בתמונות שנראות כמו תמונות מדארשטירמר, מפחידים, תראו יש פה המון יהודים, סכנת נפשות, כן, המון יהודים יש שם. זו הייתה הפגנה ברשיון, הפגנה כחוק ומולה הפגנה אחרת שמציבה את הויכוח באופן מעוות לחלוטין, כחלק מבית המשפט, אגב זה חלק מהבעיה של החילוניות הקדושה של בית המשפט. בית המשפט היה הופך להיות קדוש, הרב אהרן ברק אמר ששש לא לדבר.

אברהם בורג:
``באנו הנה היום כדי להגן על `היכל הצדק`, באנו הנה היום כדי להגן על המקדש האזרחי של מדינת ישראל``. 

חבר הכנסת טומי לפיד: ``לא פעם נשמעת הטענה כי אנו סובלים מרודנות משפטית והדיקטטור לטוב ולרע הוא אהרון ברק`` (עוד אני מדבר, עמ` 63 ירושלים 1988). 

אמנון דנקנר: ``לברק גישה אימפרלאיסטית`` (הארץ 7.1.1996)

יאיר שלג: ``ברק אימפרלאיסט`` (כל העיר 10.5.97 ( 

ח``כ שטייניץ:
תראה, אני מאוד בעד הנאורות אבל לא בעד הנאורות כפי שמנסים להבין אותה היום. מה שקוראים בישראל נאורות, מכנה השמאל נאורות, זה בעיני חשיכה נוראית, זו מגמה אנטי דמוקרטית מובהקת ומסוכנת, טוטאליטרית שרוצה להשליט קומפוס שלם של ערכים באופן לא דמוקרטי על החברה כולה, בטענה שאלה הערכים הנכונים כמו כל אידיאולוגיה אחרת, שאלה הערכים הנכונים והיחידים שבאים בחשבון, שחייבים לחיות על פיהם, ולכן צריך להשליט את הקומפוס הזה של ערכים באמצעות, אם אי אפשר באמצעות הצבעה דמוקרטית כי חלק גדול מהציבור מחזיק בערכים אחרים, או גם בערכים אחרים, כלומר מחזיקים בערכים שונים שיש ביניהם איזה התנגשויות וצריכים ליישב את ההתנגשויות, ואם לא מצליחים לעשות את זה באופן דמוקרטי, כי למר``ץ יש רק 10 מנדטים, אז עושים את זה ע``י השתלטות על התקשורת. 

אורי אבנרי, עיתונאי, פובליציסט:
אנחנו מתייחסים לכל כלי התקשורת כאל יחידה אחת, ולא במקרה מפני שהם באמת מהווים היום בארץ יחידה אחת. ופה יש בעיה לדעתי מהותית, של התקשורת בכלל. כל כלי התקשורת בארץ, רדיו, טלוויזיה, ועיתונות, נראים כאילו הם נכתבו ע``י איש אחד, תנו לאחד הסטודנטים שלכם לעשות מחקר במשך יום אחד מה הידיעות שמופיעות, בכל כלי התקשורת בארץ, אתם תמצאו ש-95 אחוז זה לא רק אותן הידיעות גם כתובות באותו סגנון ומאותה זווית ראיה. 

חיים כהן, לשעבר סגן הנשיא הבג``ץ לשעבר: 
התקשורת באמת משיגה את גבול כולם, כשאתה מסתכל במה שכותבים בעיתונים, ומה שמשדרים ברדיו ובטלוויזיה אתה לפעמים חושב שאין לנו כבר צורך לא בחוקרים ולא בתובעים ולא בשופטים ואפילו לא במוציאים להורג, הכל התקשורת עושה. 

ח``כ שטייניץ: 
תסתכל היום בתקשורת הישראלית, בשנה שנתיים האחרונות, החרדים והדתיים בכלל מצטיירים כמו איזה מפלצת שבאה ומאיימת לטרוף את הדמוקרטיה ואת החברה הישראלית ולהשליט פה איזה חומניזם. 

``זה הכח הפך להיות גדול והכח הפך להיות ענק, והענק יצא לדרכו`` (מתוך שידורי ערוץ 2).

ח``כ שטייניץ:
וע``י שימוש בהטיה של התקשורת וע``י שימוש בבית המשפט העליון, וע``י ניסיון לעקוף את המנגנונים הדמוקרטים באמצעים לא דמוקרטים. לכן גם המגמה והתמיכה בבית המשפט העליון, ובהעצמת כוחו של בית המשפט העליון, בקרב החוגים הללו. וכבר שמעתי גם דיבורים מפורשים בעניין הזה, שאלה אומרים אנחנו לא מצליחים לעבור את העשרה אולי את העשרים אחוז, אם ניקח גם חלקים ממפלגת העבודה ושינוי. ולכן, מוטב לנו שבית המשפט העליון יקח לידו כמה שיותר ויותר עניינים כי בית המשפט העליון פחות או יותר נוטה לחשוב כמונו ברוב הסוגיות. 

שריד: ``שופטי בית המשפט העליון וכל שופטי מדינת ישראל אנחנו אומרים לכם מכאן אל תראו ואל תחתו``. 

מנחם מאוטנר (פרופסור למשפטים אונ` ת``א): ``בג``ץ תפס צד עם הקבוצה הליברלית נגד הקבוצה המבקשת לעצב את דמותה של ישראל ע``פ ערכיה של היהדות. חוגים ליברלים מצאו עצמם נכשלים במשימתם לשוב לשלטון, בג``ץ פתח בפני החוגים האלה ערוץ להתערבות במהלכיו של השלטון במטרה לשבשם והבטיח להם עולם ערכים בו ירגישו בבית`` (`המשפט הסמוי מן העין` ``אלפיים`` קובץ 16 עמ` 45 1998).

ח``כ שטייניץ:
ולכן, אם נחסל את הדמוקרטיה הישראלית, לפחות נרוקן אותה מתוכנה, נעביר את הסמכויות לבית המשפט העליון, הכנסת, חקיקת החוקים בכנסת תהיה בעצם המלצות לבית המשפט העליון שצריך לשפוט כל חוק באמצעות החוקה ולהחליט אם לקבל אותו או לא. וכך הוא בעצם יהיה הצוחק האחרון, המכריע האחרון, זאת אומרת בפאקטו הוא יהיה המחוקק הראשי והכנסת רק תציע לו, וכך אנחנו נצליח לשבש את הדמוקרטיה ולכפות את הערכים הנכונים שלנו על הכלל.

במהלך שנות ה-80 אימץ בית המשפט העליון את גישת האקטיביזם השיפוטי, גישה זו דוגלת במעורבות בית המשפט בכל תחום, גם בנושאים חברתיים ופוליטיים מובהקים, ביטוי בוטה לכך העניק אהרון ברק: ``אין תחומים בלתי שפיטים, הכל שפיט, בעיני מלוא כל הארץ משפט, אין תחומי חיים מחוץ למשפט, חוקי היסוד הסירו את העכבות האחרונות, ובית המשפט אינו נמנע אף מביטול חוקי הכנסת`` (עיוני משפט יז, תשנ``ג).

השופט אהרן ברק: ``הציבור הנאור הוא המשקף את התבונה, השופט בדרך כלל רואה את עצמו כשייך אליו, ההכרעה לגבי ערכיה של המדינה צריכות להיעשות על פי תפיסת הציבור הנאור במדינה`` (הארץ 20.12.93.

עו``ד גידי פירשטיק: ``חיפשתי בכל 14 פסקי הדין שכתב ברק, לא מצאתי בכל אותם מאות עמודים ולו ציטוט אחד ממקור יהודי כל שהוא, מצאתי ציטוטים מפסקי דין אמריקאים, אנגליים, פסק דין אוסטרלי, גרמני, הודי`` (הצופה 18.8.95)

דדי צוקר: ``הביטוי של ברק הציבור ``הנאור`` כל כך לא מוצלח שהוא אחד הביטויים היותר מקוממים שנשמעו עד היום, מה זה הסיפור הזה שבג``ץ הוא שלנו ואנחנו ננחיל לשכבות הנמוכות ערכים מערביים?`` (מעריב 15.1.99)

פרופסור אריאל רוזן צבי ז``ל: ``השופט מנחם אילון לא ראה עצמו נאור, באחד מפסקי הדין שלו כתב מיהו ציבור זה?? מי זוכה להימנות עליו או שלא להימנות עליו?? גם הנאצים ימ``ש באו ממדינה נאורה`` (בשיחה אישית 18.8.95).

עורך דין יונה יהב: ``הבג``ץ מעוות את הסדר הדמוקרטי במדינה`` (ידיעות אחרונות 21.11.95).

מאיר שמגר נשיא בית המשפט העליון בדימוס: ``לטעמי לא הכל שפיט`` (13.7.98(.

עורך דין דרור חוטר ישי: ``ברק מערער את המבנה הדמוקרטי של המדינה, ברק הפך את עצמו למנכ``ל על של המדינה`` (הארץ 1.10.97)

ד``ר צבי צמרת: ``הרחבת הסמכויות היתרה של בג``ץ מאיימת על הדמוקרטיה`` (``עמודים`` עמ` 282 אייר תשנ``ז).

מנחם אילון, שופט בית המשפט העליון בדימוס: ``התיאוריה שמותר לבג``ץ להתערב בנעשה בכנסת אין לה שום אחיזה במציאות`` (כל העיר 10.5.97).

יעקב מלץ, שופט בית המשפט העליון בדימוס: ``בג``ץ חצה קווים אדומים`` (הארץ 1.10.97).

מישאל חשין, שופט בית המשפט העליון: ``באקטיביזם השיפוטי יש מחטף חוקתי`` (הארץ 1.10.97). 

פרופסור אנדריי מרמור: ``התערבות השופט ברק בעבודת החקיקה בכנסת, שערורייה`` (``רשת`` ידיעות תקשורת 5.3.99).

פרופסור רות גביזון: ``אני חושבת שאין אף בית משפט בעולם שנטל לעצמו סמכויות כאלה`` (ידיעות אחרונות 21.11.99(.

עורך דין אהרון פאפו: ``בית המשפט הפך לנושא דגל המלחמה בדת, בסיוטים הגרועים ביותר לא יכלו לתאר לעצמם ראשוני בית המשפט העליון כי המוסד שהקימו יקבל תדמית כאילו היה סניף של הליגה למניעת כפייה דתית`` (מעריב 18.2.99(.

חבר כנסת פרופסור אמנון רובינשטיין: ``רבים מתנגדים בתוקף למדיניות בג``ץ, בג``ץ איבד את התמיכה הרחבה שהייתה לו בעבר`` (``העשור המשפטי`` בית המשפט 1999(.

ד``ר אמנון:
טומי לפיד הוא אולי המוקיון שמנחה פה את הדיון הפוליטי בישראל כבר הרבה שנים, מאז שהמציאו את תוכנית הטלוויזיה שהוא עומד במוקדה, הוא מוקיון שמנחה את פה את הדיון כבר הרבה מאוד שנים והטלוויזיה אוהבת את זה. טומי לפיד זה תופעה מדהימה של אדם שהוא עצמו קורבן השואה וניצול השואה, שהוא עצמו הגיע מתוך התופת הזאת ושולל כל תרבות שאיננה התרבות המערבית, שהיא בשבילו סמל הנאורות, והוא מטיף בגלוי כנגד כל דבר שאיננו עומד בקנה אחד עם עמדתו, ובפרט נגד דתיים. 

טומי: ``המרד החילוני, החרדים יבלעו את החרדים, חרדים, חרדים, חרדים, בלי חרדים. ואתם גויים``

ד``ר אמנון:
היום הוא מוגדר פה כשמאל, אבל זה אדם שהטיף לשים פצצות בכפרים ובערים ערביות, אם הייתה לו כיפה והוא היה אומר את זה הוא היה היום בבית סוהר במדינת ישראל, אפשר להגיד את זה בודאות. אחרי רצח רבין להגיד כזה דבר, אם מישהו היה אומר סתם בקיוסק ``הלואי שהערבים ימותו`` אז הוא היה נכנס לחקירה במשטרה והיו ישר חוששים האם יש קשר אם איזה מסגרת ארגונית, סתם גזען קטן ומסכן. אם הוא היה דתי ואם הוא היה מזרחי - היו עושים על זה תוכניות טלוויזיה, אבל הוא חילוני אשכנזי ולכן הוא אמר את זה וזה עבר בשקט, אבל אותו אדם מסית כנגד דתיים בצורה חולנית ממש, והוא פשוט ביטוי קיצוני אבל מה שמעניין שהוא זכה ב- 6 מנדטים בכנסת, ז``א הוא זכה ב5% מקולות המצביעים במדינה! ובכל מקום אחר זה היה נתפס כימין רדיטאלי. זה עמדתו של לה-פן, שאצלו רוויה במילים אנטישמיות קלאסיות נגד היהדות החרדית, הוא מייצג של משהו שקיים לאורך התרבות הציונית והוא המייצג הקיצוני שלו, עם תעמולה שלו וגם של תנועת מר``ץ שמציגה את הסכנה מפני החרדים תוך הצגת תמונות של התקהלויות חרדיות כאילו הם המסוכנות. ואני לא חושב שאפשר לקחת את טומי לפיד לבד, המעניין הוא דווקא יוסי שריד מנהיג מר``ץ, התנועה שמוגדרת כשמאל, יש זיקה ישירה ביחס כלפי הדתיים ובין היחס כלפי הערבים, להיפטר מאלה ולהיפטר מאלה.

ח``כ שטייניץ: 
המדינה חייבת לטפח גם את הרוחניות, גם את חיי הרוח, כמו שאני חושב שמדינה מחוייבת. גם אני מרצה לפילוסופיה והמדינה מממנת את זה במידה רבה. כל מדינה מממנת גם את הבימה, ואת הקאמרי, וחוגים לספרות ופילוסופיה, שגם לא מייצרים ישירות שום דבר, אם כי הם תורמים לפוריות לדעתי בצורה חד משמעית. מדינה ואקדמיות למוזיקה וכו`, ודאי שאין בכך שום בעיה.

ד``ר שגב:
במדינה שיש בה חרדים, הצרכים של החרדים הם צרכי מדינה, זאת אומרת אם הוא צריך מקווה, אם הוא צריך בית כנסת, אם הוא צריך בית ספר דתי, המדינה צריכה לתת לו את זה, הוא לא צריך לבוא ולעשות את זה בעצמו, אלה צורכי מדינה.

ח``כ שטייניץ: 
לפסול הקצבות של המדינה לישיבות ולטעון שתפקידה של המדינה לבטל... להתנגד לכך שהמדינה תראה את עצמה כמחויבת בפיתוח חיי הרוח גם במובן הרוחניות, וגם במובן הדתי של המילה, והמשך הפיתוח של הלימוד, של תלמוד של משנה של חז``ל ברמה מאוד גבוהה של מסורת, של משפט עברי וכו`, זו כמובן טענה אבסורדית!! שום עם לא אמור להתכחש למסורת שלו, ולנו יש מסורת מפוארת אנו צריכים לא רק לא להתכחש לה, אלא להמשיך ולפתח אותה ולא רק להציג אותה במוזיאונים. 

ד``ר שגב:
תחליף אמיתי מלא שלם ליהדות הדתית לא נמצא!

רב מרואיין:
מעל ומעבר לכל דבר זה הקניית ידע בתורה בחמישה חומשי תורה, במשניות, בגמרא, כך שתלמיד שבוגר תלמוד תורה הוא נעשה כמין תלמיד חכם קטן.