יום רביעי, 8 בפברואר 2023

לגרוס את הזוהר הקדוש: הכללים

שומר ישראל שמחים להציג בפניכם את הכללים לקריאה בזוהר הקודש. למי מותר ולמי אסור ללמוד בזוהר. וגם למי שאסור, האם הוא יכול לכל הפחות לקרוא קטעים? ומה הם הכללים בקריאה וממה יש להיזהר תכלית הזהירות? הנה לפניכם המאמר הבא.

 ליל י"ח בשבט תשפ"ג.  8 לפברואר 2023 למניין הגויים.

1.      מעלה גדולה ונפלאה היא ללמוד בזוהר הקדוש בהבנה ובעיון אלא שלא כולם ראויים לכך כי לא זכו עדיין להיות מלאים בש"ס ופוסקים ולשמור מצוות קלה כבחמורה ולא מתוקנים במידות היטב. ואם היה רואה האדם כל האזהרות שכתב רבנו חיים ויטאל בהקדמה לעץ חיים על המעלות שצריכות להיות ליהודי טרם שנכנס ללימוד הקבלה – מיד היה חרד וצועד שני צעדים אחורה בבחינת "וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק" (שמות כ, יד)

 2.   ומי שאינו ראוי ובכל זאת ינסה ללמוד את הזוהר הקדוש בהבנה ובעיון סופו שתהפוך קערתו על פיה ויינזק רוחנית ויתרחק משמירת תורה ומצוות וירד למדרגות תחתונות. והרי בין כה וכה הוא לא יבין את הקבלה האמיתית שיש בזוהר אלא הכל יהיה שגוי אצלו אז מדוע טרח?

 3.    ועדיין גם מי שאין רשות ללמוד בזוהר הקדוש, בכל זאת הוא יכול לזכות לאור הנפלא של הזוהר הקדוש באמצעות שיגרוס אותו, כלומר יקרא קטעים מהזוהר בקול וכל זה מבלי להבין וכך בעצם אינו נחשב שלומד בו אלא רק קורא. ובקריאה זו הוא מושך אור קדוש לנשמתו. וזה יהיה כמו טבילה לנשמתו במקווה מים טהורים כי מי שרגיל לגרוס את הזוהר יום יום יהיה זוכה שנשמתו תיטהר, ויזכה ליראת שמיים ולבו ייפתח לתורה ויהיה שמור ומוגן מן השמיים מכל מרעין בישין [פגעים רעים].

4.     רובו של הזוהר הקדוש נכתב בשפה הארמית. נמצא שכאשר קורא אינו מבין אבל האמת היא שחלקים של הזוהר כתובים גם בלשון הקודש (שזאת השפה של התורה) שאנחנו כן מבינים אותה – וגם אותם אפשר לקרוא בגירסה איך שהם כתובים אפילו שמבין את פירוש הכללי של המילים כי את הלימוד המעמיק הוא לא מבין, לא בלשון הקודש שהוא מכיר אותה ולא בארמית למי שיודע ארמית מלימודי הגמרא. ועל כן שלום לו.

 5.    אלא שגם לגרוס את הזוהר יש כללים חשובים שצריך לדעת כי בלעדיהם בקלות אדם יכול לעבור עבירות בזמן הקריאה כמו לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא. ואף ייתכן ויעבור על עבירה קשה יותר שעליה אמרו חז"ל שאין לו חלק לעולם הבא והיא הגיית שם השם באותיותיו. ולכן הסכת ושמע לכללים הבאים.

6.    בראשית חובה לדעת כי רק גבר יהודי מגיל 13 ומעלה שיודע לשמור על גופו נקי יכול לגרוס את הזוהר באופן קבוע. על כן אישה או ילדה וכן ילדים מתחת לגיל הבר מצווה – אין להם לגרוס בזוהר. 

7.    יהודי שעובר על עבירות קשות כמו חילול שבת, קשר זוגי עם גויה, או שוכב עם נידה שלא שומרת טהרת המשפחה – אין לו לגרוס את הזוהר. וכן יהודי שלא מעוניין לחזור בתשובה אסור לו לגרוס בזוהר שכולו קודש כי סופו להינזק.
 

הכללים: (את הסעיפים הבאים מומלץ לקרוא בלב ולא בקול כדי לא לעשות טעות בקריאה לשוא של שם ה' או שמות קודש)

כללי השם המיוחד:

 א.   שם השם המיוחד הוא שם של 4 האותיות והוא: 
י-ה-ו-ה (אין לקרוא אותו בקול) והוא שם קדוש ונורא.

 ב.  הכינוי של שם זה נקרא הוי"ה וכן מותר להגיד בקול "הָוָיָה" וזה כינוי מוכר לשם הקדוש של 4 האותיות הנ"ל.

ג.  את השם הקדוש הזה י-ה-ו-ה אסור לקרוא בקול איך שהוא נכתב עם האותיות וההגייה של הניקוד בשום פנים ואופן. כי זה נקרא להגות את שם השם שעל ההוגה אותו באותיותיו נאמר במשנה (סנהדרין פרק חלק) שאין לו חלק לעולם הבא. לכן אומרים "השם" או "הָוָיָה" וככה כולם מבינים שמדובר בשם הקדוש הזה.

ד.  בעניין איסור הגייה של שם השם יש עוד איסור חמור מאד והוא שאסור לומר ברצף את 4 האותיות שמרכיבות את השם הזה. כלומר אסור להגיד בקול ברצף את האות "יוד" ואז מיד לומר "הא" ואז מיד לומר את האות השלישית "ואו" ואז שוב לומר את האות "הא" האחרונה. וגם מי שעושה זאת נאמר עליו שאין לו חלק לעולם הבא.

 ה.  מי שאי פעם הגה את שם השם באותיותיו אפילו בטעות שיעשה תשובה. כלומר יתחרט ויגיד בקול בינו לבין בורא עולם "אנא השם, חטאתי עוויתי ופשעתי והגיתי את שמך הקדוש והנורא ואני מתחרט על כך" ואז יחליט בלבו ויקבל על עצמו שלא לעשות זאת שוב לעולם וגם ימשיך להתוודות ויגיד בקול "והריני מקבל על עצמי שלא לעבור יותר על איסור זה לעולם". וכך גם בעצם ניתן לעשות תשובה על כל עוון שאדם חטא בו, בין במזיד בין בשוגג.

 ו.  הרבה פעמים בזוהר הקדוש מופיעים 4 האותיות האלו ברצף. ויש לשים לב לכך ולהיזהר כי בקלות אדם יכול לטעות חס וחלילה ולקרוא ברצף את 4 האותיות שכתובות בזוהר בהרבה מאד מקומות.

 ז.  כדי להימנע מהגיית אותיות שם השם נוהגים לומר: "יוד, קיי, ואו, קיי".

ח.  כלומר במקום לקרוא את אות ה' כך: "הא" יש לומר כך: "קיי"(בדומה להגיית אות K בשפה האנגלית) ואז מי ששומע את זה מבין שמדובר בהחלפה של האות ה'. ומבין שמדובר ב4 האותיות של שם ה'.

ט.  לחילופין ניתן לעשות כמו 'הבדלה' בין האותיות ולהגיד בקול כך: "אות יוד ואות הא ואות ואו ואות הא" ואז לא קראנו ברצף את 4 האותיות של שם השם כי בין כל אות ואות שמנו הבדלה וחומה של איזה מילה כללית. (במקרה הזה את המילה "אות").

 י.  ואכן כך גם מופיע  בסידורים בקטע של "פתח אליהו" שנוהגים לומר לפני תפילה שהוא קטע מהזוהר הקדוש ויפה עשו מדפיסי הסידורים שערכו שם את הקטע וכתבו : "אות יוד ואות הא ואות ואו ואות הא" ולא כתבו את 4 האותיות ברצף וכך ברוך ה' אנשים לא נכשלים בעוון זה.

יא.  כמו כן כשהזוהר מצטט את 2 או 3 האותיות הראשונות של שם הוי"ה, אז גם יש לעשות הבדלה גם באותיות אלו  ולומר כך: "אות יוד ואות הא" ואם זה 3 האותיות אז "אות יוד ואות הא ואות ואו"

 יב.  או לחילופין אפשר לומר "יוד קיי" וכן "יוד קיי ואו" כמו שהראנו דוגמא מקודם.

 יג.  בכל אופן עיקר ההקפדה היא להיזהר ב2 האותיות הראשונות של שם הוי"ה, כלומר באות ''יוד'' הראשונה ובאות ''הא'' השניה ויש להקפיד לעשות ביניהם הבדלה בדיבור. לכן אם אמר רק "אות יוד ואות הא ואו והא" זה בסדר. 


כללי שמות המלאכים:

יד.  שמות מלאכים שמופיעים בזוהר הקדוש יש כאלו שמותר לומר אותם בקול ויש כאלו שאסור ועליהם יש לדלג.

טו.  שמות מלאכים שבהם נקראים שמות בני אדם – מותר לומר אותם במהלך הקריאה של הזוהר, כמו מיכאל, גבריאל, רפאל, נוריאל ואוריאל.

 טז.  גם את שם המלאך "דוּמָה" שהוא מלאך הממונה על הגיהנום, נוהגים לגרוס בקול. מלאך זה מוזכר גם בתהלים (קט"ו, י"ז) "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה".

 יז.  שאר שמות של מלאכים אסור לומר אלא נוהגים לומר רק את שתי האותיות הראשונות של שם המלאך. למשל מלאך מטטרו"ן (אין לקרוא בקול) נוהגים לומר בקול כך: "מם, טית" שאלו בעצם 2 האותיות הראשונות של שם זה. וכך כולם מבינים באיזה מלאך מדובר.

 יח.  לחילופין אפשר שלא לומר בכלל אלא רק להביט בשם המלאך במחשבה ולהמשיך בקריאה בזוהר למילה הבאה בקול.

 יט.  יש להיזהר בזה כיוון שמי שאומר את שם המלאך בשלמותו – הוא יכול להינזק ממנו אפילו שהוא מלאך טוב ולא כאן המקום להרחיב מדוע. ואם מישהו עשה זאת בטעות – לא יפחד אלא יבטח באלוקי ישראל שישמור עליו אבל יזהר להבא.

 כ.  גם השטן הוא סוג של מלאך, ושמו הוא: סמא"ל (אין לקרוא בקול) וכשהוא מופיע בזוהר נוהגים להגיד "סמך מם" שאלו 2 אותיותיו הראשונות. ומי שקורא בו בשם המלא שלו נותן לו כוחות ועובר על לאו מהתורה של "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ" (שמות כג, יג)

 כא.  שם אשתו של השטן הוא לילי"ת (אין לקרוא בקול) ונוהגים לומר "פלונית" או "למד יוד למד יוד תו" שהם חמשת אותיותיה של שמה. אבל לקרוא בקול בשם הזה אסור גם כן.

  כב.  כשהזוהר מזכיר פסוק מישעיהו (לד, יד) "אַךְ שָׁם הִרְגִּיעָה לִּילִית" – הנכון יותר הוא לדלג את המילה "לילית" ולא לקרוא בקול. (אבל מי שלומד תנ"ך וקורא את כל הפרק כולו – ומגיע לפסוק הזה אז כן יהיה מותר לו לומר בקול "לילית" כי זה דרך לימוד).

  כג.  כשהזוהר הקדוש מזכיר את שמות שני המלאכים הטמאים עז"א ועזא"ל מרוב טומאתם לא כדאי לומר אפילו את 2 האותיות הראשונות שלהם אלא להביט בשמותם ולדלג עליה במחשבה למילה הבא. או לחילופין להגיד "כך וכך" או "אחד נקרא כך, ואחד נקרא כך" ועל השמות שלהם לדלג במחשבה.

 כד.  שאר שמות שנמצאים בזוהר כל עוד יש ספק ולא יודעים בוודאות מהם השמות האלו, אין לקרוא בהם. אלא לדלג עליהם במחשבה ולהמשיך קדימה למילה הבאה. זה הכלל: כל שיש ספק, לדלג את המילה ולא לקרוא אלא רק להביט בה במחשבה. כי במקרים כאלו ההפסד הפוטנציאלי גדול מן הרווח ולכן אין להסתכן.


כללי הקראת פסוק עם שם הוי"ה:

כה.    לפעמים הזוהר הקדוש מצטט פסוקים מהתנ"ך ובפסוקים האלו מופיע שם ה'.

 כו.  אם מדובר בפסוק שלם שמופיע בו שם ה' אז מותר לקרוא בשם ה' בקריאה הרגילה של 'אדנות' כלומר לומר "אדוֹנָי" (כעת אין לקרוא בשם זה סתם ככה).

 כז.  למשל אם כתוב "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" אפשר לומר בקריאה רגילה כך: "שמע ישראל אדוֹנָי אלוהינו אדוֹנָי אחד" וכנ"ל כל שאר הפסוקים השלמים.

 כח.  אם הזוהר מצטט פסוק חלקי ולא שלם ויש בו שם ה' אז יש מקרים שכן נגיד "אדוֹנָי" (כעת אין לקרוא בשם זה סתם ככה) ויש מקראים שלא נגיד "אדוֹנָי"  אלא נגיד במקום זה "השם".

כט.  כיצד? כאשר בחלק של הפסוק המוזכר בזוהר יש לפחות 3 מילים וגם יש לו משמעות ברורה לאותו פסוק חלקי אז מותר לומר לקרוא  "אדוֹנָי" (כעת אין לקרוא בשם זה סתם ככה)

 ל.  לעומת זאת אם הפסוק מורכב מ2 מילים בלבד (אפילו שיש לו משמעות) או שבפסוק יש 3 מילים ומעלה אבל אותו פסוק חלקי לא בעל משמעות ברורה אז יש לומר "השם" ולא "אדוֹנָי".

לא.  למשל אם כתוב "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו" אז נאמר כך: "קָרוֹב אדוֹנָי לְכָל קֹרְאָיו" כי בפסוק זה יש גם לפחות 3 מילים, וגם יש בו משמעות ברורה שאומרת שהשם יתברך קרוב לכל מי שקורא לו.

לב.  אבל פסוק עם 2 מילים אפילו שכן יש משמעות – אין לקרוא בו בשם אדנות אלא לומר "השם". למשל: "ה' אֱלֹהֵינוּ" אמנם יש לזה משמעות ברורה שאכן השם הוא אלוקינו אבל כשנקרא בזוהר הקדוש נגיד "השם אלוקינו" ולא "אדוֹנָי אֱלֹהֵינוּ"  (כעת אין לקרוא בשם זה סתם ככה) כי יש פה רק 2 מילים ולא 3 מילים ומעלה.

לג.  והנה דוגמא שיש 3 מילים ומעלה אבל אין משמעות ברורה לחלק של הפסוק לכשעצמו ולכן אין לומר "אדוֹנָי" אלא להגיד "השם" והנה הדוגמא של הפסוק החלקי: "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם אדוֹנָי". הרי אין פה משמעות ברורה. מה בדיוק עמי הארץ ראו ששם ה'? לא ברור. לכן נגרוס "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם השם".

 לד.  הפסוק שהזכרנו היה פסוק לא מלא. אבל אם 2 המילים הבאות של המשך הפסוק הזה כן היו מוזכרות בזוהר אז כן היינו קוראים בשם אדנות (אפילו שעדיין זה הוא לא פסוק שלם) כי זה כן מקבל משמעות והנה המשך הפסוק עם שני המילים: "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ.." כלומר יש פה משמעות שהיו רואים ששם השם נקרא עלינו אנחנו היהודים. ולכן נגרוס: "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם אדוֹנָי נִקְרָא עָלֶיךָ.."

לה.  הרבה פעמים הזוהר רושם את שם הוי"ה ובתחילה ניראה שמדובר בפסוק אבל בפועל לא מדובר בפסוק אלא הזוהר סתם מדבר על שם הוי"ה באופן כללי או שהזוהר נושא ונותן באיזו דרשה ונותן דוגמא איך היה אפשר לכאורה שהפסוק היה צריך להיכתב לכתחילה. אז יש להיזהר ולא לקרוא פה את שם השם בשם אדנות אלא יגיד "השם".

לו.  וכן בכל ספק כזה או אחר כשלא בטוח בעצמו שמדובר בפסוק תקין – יגיד "השם" ולא יגיד אדנות. כי גם אם אמר "השם" בזמן שכן יכול היה לומר שם אדנות, עדיין הקריאה שלו הייתה טובה. אבל ההפך לא טוב.

לז.  באופן דומה כאשר פסוקים וחלקי פסוקים מוזכרים בשאר מקומות כמו במשנה ובגמרא ובמדרשים ושאר ספרי ראשונים ואחרונים, אז לגבי הקראת שם הויה אם הוא באדנות או בהשם, יש לנהוג לפי הכללים הנ"ל שהזכרנו בחלק זה.

לח.  גם הכינוי "אלהים" יש לקרוא לפי הכללים הנ"ל. לכן לפעמים יהיה מותר לומר "אלוהים" אך לפעמים נגרוס "אלוקים" או "אלוקינו" וכדומה.


כללים נוספים

 לט.     כאשר כתובים בזוהר חלקים מתפילות ובהם שם ה' אז אין לגרוס בשם אדנות אלא יש לומר "השם" וכן לומר "אלוקינו". כגון: "נשמת כל חי תברך את שמך י-ה-ו-ה אלהינו ורוח כל בשר.." יש להגיד "השם אלוקינו". ולא "אדוני אלוהינו"

מ.  ועוד דוגמא: "אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו" יש לומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו..". וכן על זה הדרך.

 מא.  שמות הקודש למיניהם שמופיעים בזוהר, יש לדלג עליהם ולא לקרוא אותם בקול אלא רק להסתכל עליהם במחשבה ולדלג למילה הבאה. רוב השמות האלו בד"כ לא מנוקדים בניקוד כלשהו (כמו בהוצאת דפוס מתוק מדבש) וכן יש להם סימן של גרשיים כמו הסימן של ראשי תיבות. ולדוגמא השמות הבאים (שאין לקרוא אותם בקול): אב"ג, ית"ץ, כוז"ו, מצפ"ץ וכו'

מב.  נוסחאות של ברכה שמופיעים בזוהר הקדוש יש לגרוס אותם בשם "השם" ולא בשם אדנות. למשל אם כתוב "ברוך אתה י-ה-ו-ה המבדיל בין קודש לחול" יש לקרוא כך: "ברוך אתה השם המבדיל בין קודש לחול".

מג.  אבל הנוסח הבא " ברוך י-ה-ו-ה לעולם אמן ואמן" הוא לא ברכה אלא פסוק שלם מתהלים (פרק פ"ט פסוק נ"ג) ולכן יש לקרוא אותו בשם אדנות ולומר בקול כך: " ברוך אדוֹנָי לעולם אמן ואמן" (וכמו שהוסבר למעלה, שבפסוק שלם עם שם השם, קוראים באופן מלא). וכן פסוק "ברוך אתה י-ה-ו-ה למדני חוקיך" שהוא לא ברכה אלא מספוק מתהלים (קי"ט).

מד.  בפירוש הנפלא של המתוק מדבש על הזוהר הקדוש, הפירוש מורכב מ2 חלקים: חלק אחד כתוב באותיות מרובעות של הכתב שלנו שאותם אפשר לקרוא כדי להבין את הפרוש הפשוט של הזוהר. וחלק השני הוא באותיות רש"י שאותו אין לקרוא כי פרוש זה הוא על פי הקבלה. וגם מי שיקרא לא יבין אלא רק יבזבז את זמנו ואף יכול להינזק אם הוא לא ראוי ללמוד בזה וכמו שהזכרנו בהתחלה.

מה.  כל פעם שגורסים בזוהר הקדוש ומוצאים לכאורה תיאורים של הקב"ה יש לזכור שלאלוקים אין גוף ולא דמות הגוף וכל התיאורים הם רמזים לסודות עליונים ולכן אין להתבלבל כי הקב"ה הוא לא גשמי כמו בני האדם ואפילו לא רוחני כמו המלאכים. אי אפשר להשיג אותו במחשבה ולא להבין או לחקור את הקב"ה כלל ועיקר "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות לג, כ).

מו.  מכיוון שרוב הזוהר כתוב בארמית אז בזמנינו המוציאים לאור הוציאו תרגום של הזוהר גם ללשון הקודש על מנת שהאדם יבין באופן בסיסי על מה הזוהר מדבר. אבל המעלה הגדולה של הקריאה בזוהר היא דווקא לקרוא את הזוהר בשפה המקורית שנכתב – הארמית. ואין לוותר על זה.

מז.  כמו שהזכרנו, רוב הזוהר המקורי נכתב בארמית וחלקו הקטן בלשון הקודש שאנחנו מכירים. אותם מעט החלקים שכתובים בזוהר בלשון הקודש אז יש לקרוא אותם כפי שכתוב – בלשון הקודש. וזו גם האפשרות היחידה בין כה וכה.

מח.  לפני שמתחילים לגרוס בזוהר הקדוש טוב לומר: "לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל" ואז לומר את הפסוק: "וִיהִי נעַם אֲדנָי אֱלהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנֵהוּ" [תהלים צא] ואז להתחיל לקרוא. אבל כל זאת לא חובה אלא יכול להתחיל ישירות ולגרוס את הזוהר אבל טוב שיאמר לכל הפחות את הפסוק "ויהי נועם..".

מט.  טוב לכוון במחשבה בזמן אמירת פסוק ויהי נועם שני כוונות חשובות:
הראשון-  למרות שאיננו יודעים לכוון כוונות על פי הסוד, בכל זאת מבקשים מהשם יתברך שישלים את כוונתנו ויעלה עלינו כאילו כיוונו בכל הכוונות הראויות לכוון.
השני- שאם חטאנו וגרמנו שאור הקדושה יסתלק מאיתנו אז אתה ה' ברחמיך תכונן ותתקן אותם המעשים ותחזיר לנו אור קדוש זה.

נ.  כל זמן ראוי לגרוס בזוהר הקודש. 24 שעות ביממה בכל יום ויום חוץ מתשעה באב וחוץ מאדם שנמצא בשבעת ימי אבל על פטירת אחד משבעה הקרובים שלו שאסור לו ללמוד תורה חוץ מהדברים המותרים לו. וכל המרבה בגריסה בזוהר הרי זה משובח. ובפרט המעלה גדולה יותר לקרוא אחרי חצות לילה. וכן מעלה גדולה לקרוא בו בשבתות ומועדים. ולא משנה איזה חלקים גורס. גם זוהר גם תיקוני הזוהר וגם זוהר חדש – הכל קודש קודשים.

נא.  כאשר גורס בזוהר ישתדל תמיד להתחיל בתחילת פסקה ולגמור בסוף פסקה. וטוב לעשות סימניה בספר כדי להתחיל מאיפה שסיים בפעם הקודמת וככה אחרי שיקרא יום יום יוכל לאחר תקופה לסיים את כל הזוהר. אשריו ואשרי חלקו.

נב.  ואמנם אסור לשכוח שעיקר לימוד התורה הוא הלכה גמרא ומוסר וכן תנ"ך עם מפרשים כי זה עיקר הלימוד שלנו. בפרט מוסר והלכות פסוקות שזה הכי בסיסי. ואם אדם רק יגרוס בזוהר ולא ילמד מוסר והלכות פסוקות אז הרווח שלו מהזוהר יהיה אפסי לעומת מה שהיה יכול להרוויח אם היה לומד גם מוסר והלכות.

נג.  טוב להיות רגיל לקרוא בקטע מהזוהר של "פתח אליהו" שלקוח מתיקוני הזוהר  ומודפס בכל סידור של עדות המזרח. כי מעלתו עצומה מאד ולכן הרבה מקפידים לקרוא אותו לפני תפילות שחרית מנחה וערבית. ואשריו של אדם שיודע קטע זה בעל פה ויוכל לגרוס בו בכל זמן ועת פנוי כגון שהולך בדרך או יושב בטל.

נד. טוב יעשה האדם שכאשר יגרוס בזוהר יעשה זאת בניגון עדין וטהור שיוצא לו מהלב כפי שיוצא לו אבל זה לא חובה אלא מעלה טובה ומשובחת. ולמי שקשה לנגן ניגון זה בזמן הקריאה אז עם הזמן הנשמה שלו כבר תוציא מעצמה את הניגון בזמן שהאדם גורס בזוהר.

נה. יהודי ששומר על העיניים והמחשבה, מלבד שזאת חובה גמורה לכל אחד, מעבר לכך מעלת נשמתו גדולה ועצומה לאין שיעור לעומת יהודי אחר כמוהו שלא שומר. ולא דומה מי שגורס בזוהר ושומר על קדושה לאחר שלא שומר. ולכן יאזור כוח ויתגבר על יצרו וכך יוכל להעלות מעלה מעלה למדרגתם של הצדיקים.

נו.  טוב לעבור על הכללים האלו גם מחר פעם שניה על מנת שיהיו חוקים אלו קבועים וברורים אצל הגורס בזוהר.


 Ⓒ  כל הזכויות שמורות. ניתן להעתיק לצורך זיכוי הרבים וע"פ ההלכה, אבל לא לצורך מסחר.
לתגובות והערות: shomer1087@gmail.com

יום רביעי, 25 במרץ 2020

מאמר השלום: על מחלוקות בין רבנים

שומר ישראל שמחים להציג בפניכם את 'מאמר השלום' העוסק בענייני מחלוקות של תלמידי חכמים. האם ח"ו מותר לדבר נגד הרבנים שחולקים זה על זה? האם לנקוט עמדה כאשר אחד הצדדים הוא הרב שלך? איך להגיב כאשר רב גדול מדבר באופן תקיף נגד רב אחר שהוא גם רב גדול? להלן המאמר יחד עם הצגת היסטוריה מרתקת.
  
ליל א' בניסן תש"פ.  25 למרץ 2020  למניין הגויים.


במהלך ההיסטוריה התרחשו ומתרחשים מחלוקות בין גדולי ישראל מסיבות אשר יהיו.

זה קרה עוד מראשיתם של עם ישראל כאשר השבטים הקדושים, בני יעקב אבינו, מכרו את אחיהם – את יוסף הצדיק שלאחר מכן הורד בכוח למצרים ועבר ייסורים ונסיונות קשים.

זה המשיך בתקופת התנ"ך בזה שאדוננו דוד המלך היה נרדף על ידי שאול מלך ישראל שהיה המלך הראשון והיה צדיק ושהתורה העידה עליו אחרי פטירתו בתואר הנורא של "בחיר השם".

גם בזמן המשנה, התנא הקדוש רבי אליעזר בן הורקנוס, שהיה רבו של רבי עקיבא, והיה מכונה 'רבי אליעזר הגדול' מרוב שהיה גדול בתורה. אף על פי כן חכמי ישראל נידו אותו בתקופה מסוימת.

גם בזמן הראשונים שרפו חלק מספריו של הנשר הגדול, הלא הוא הרמב"ם.

וכן גם בזמן האחרונים הייתה מחלוקת גדולה בין כמה מגדולי ישראל כגון בין הגאון מווילנה לבין הבעל שם טוב. ועוד מחלוקת בין גדולי הדור: הרב יעקב עמדין (היעב"ץ) לבין רבי יהונתן אייבשיץ.

ובנוסף גם נלחמו נגד המקובל האלוקי הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) ואף הכניסו אותו לבית הסוהר.  וגם את הרב הקדוש, רבי נתן הכהן אדלר (שהיה רבו של החת"ם סופר) נידו אותו.

והנה גם בדור האחרון הייתה מחלוקת מפורסמת בין שני אישים מורמים מעם, הרב יוסף חיים זוננפלד והרב אברהם יצחק הכהן קוק. ועוד מחלוקת ממש מהשנים האחרונות בין מנהיגי העולם הליטאי והחסידי, ראש הישיבה המפורסם, גאון הגאונים, הרב שך והאדמו"ר האחרון מחב"ד – האיש החסיד והטהור - הרבי מלובביץ' זצ"ל.

כל השמות המוזכרים למעלה בין אם מדובר באישיות שרדפו אותו או באישיות שיצא נגד אישיות  אחרת, כולם היו צדיקים גדולים ועצומים שאין לנו כוח אמיתי בשכל להבין אפילו מעט מהמעלה העצומה שלהם. זכותם יגן עלינו. כי אם ראשונים כבני מלאכים, אנו כבני אנשים. ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים וכחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים.

אבל האם זה אומר שמותר לנו להביע דעה נגד אחד הרבנים הללו? חס ושלום! כי אם נביע דעות נגד אותם גדולי עולם, אז באותו הרגע יהיה בנו עוון של ביזוי תלמיד חכם שעל כך אמרה התורה דברים איומים. כי מי שמבזה תלמידי חכמים סופו ואחריתו יהיה מר ואכזרי.  

וכך אומרת הגמרא במסכת שבת (קיט.): "אמר רב יהודה אמר רב: כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו".

זאת אומרת שלא תהיה לו ישועה כאשר הוא יכנס לצרה מסוימת. ואם יתחיל ליפול מהצרה הזאת אזי לא יקום מהנפילה הזאת. בין אם זו נפילה כלכלית, או בריאותית, או בעיות בשלום הבית וצער גידול בנים או בזיונות וכו'.

כמובן יש לציין שכל עוד אדם חי הוא יכול ברגע אחד לחזור בתשובה ואז המצב הרוחני שלו מיד מתחיל להשתנות לטובה. ואם הוא יחזור בתשובה  באמת ועד הסוף אז הוא לא יקבל את העונשים האלו.

ובנוסף, כאשר המשנה הראשונה בפרק חלק דמסכת סנהדרין קובעת שלאפיקורוס אין לו חלק לעולם הבא  הגמרא בהמשך (דף צט:) שואלת מי הוא אפיקורוס?  ועונה הגמרא בשם האמורא רב ובשם רבי חנינא שאומרים שניהם בהסכמה שאפיקורוס זה הוא אותו אחד שמבזה תלמיד חכם.

אגב, מקודם הוזכרה המחלוקת שהייתה בין שני מנהיגי הדור לפני כ250 שנה: הרב יעקב עמדין (היעב"ץ) והרב יהונתן אייבשיץ. כולנו כיום יודעים שמדובר היה בשני צדיקים אבל באותה מחלוקת חלק מתלמידיהם של כל רב דיברו נגד הרב של הצד השני. לא כל התלמידים התערבו במחלוקת, אבל חלק כן. וכך בעצם הם ביזוי את הרב השני.

לאחר עשרות שנים שגם הרב יעקב עמדין (היעב"ץ) וגם הרב אייבשיץ וגם התלמידים נפטרו מן העולם, היה גילוי רוחני לאחד מצדיקי הדור שבאותה התקופה, ואותו רב גדול שאל מה דינם של היעב"ץ ורבי יהונתן אייבשיץ בשמיים אחרי שנפטרו? ונאמר לו שהם לומדים תורה בגן עדן. אבל אותם חלק מן התלמידים שדיברו סרה נגד הרב של הצד השני, ירשו גיהנוםממש ככה. ולמה? כי הרבנים חלקו זה על זה לשם שמיים! אבל התלמידים עשו את זה מתוך אינטרסים אישיים וגאווה עצמית שכאילו רק הרב שלהם הוא רב גדול.

ולא רק זאת, אלא פעם אחת במהלך טיש שערך האדמו"ר הקדוש הרב שלומ'קה (שלמה) מזוועהיל (שחי לפני כ80 שנה) והנה היו שם חתולים, ועמדו קבוצה של חתולים בצד אחד של השולחן ועוד קבוצה של חתולים בצד השני של השולחן. ותמהו החסידים של הרבי מזוועהיל מה פשר הדבר המפליא הזה? וענה להם ואמר שעליהם לדעת שהחתולים האלו, מצד אחד של השולחן הם גלגולי נשמה של התלמידים של הרב יהונתן אייבשיץ, ומצד שני הם הגלגולים של התלמידים של הרב יעקב עמדין (היעב"ץ) והם באו לעשות להם תיקון על המחלוקת שלהם כי עד היום הם סובלים.

הערה: מדובר היה אך ורק בתלמידים שהתערבו במחלוקת. אבל אותם תלמידים שלא התערבו במחלוקת ולא דיברו נגד הרב של הצד השני, אז בוודאי שלא קיבלו עונשים כאלו של גיהנום וגלגולי נשמות עם חיים אכזריים בתור בעלי חיים.

ועוד דבר נורא, שפעם אחת קרה וכך היה: לאחד התלמידים של הרב יעקב עמדין (היעב"ץ) נולד בן, והתלמיד הזה הזמין את רבו -הרב יעקב עמדין (היעב"ץ) להיות הסנדק, ובמעמד הזה, התלמיד רצה כביכול לשמח את הרב וביקש מהרב שיברך את התינוק הזה ש.."יהיה הפוך מרבי יהונתן אייבשיץ". והרב יעקב עמדין (היעב"ץ) ענה "אמן", והקללה הזאת התקיימה, כי זאת לא הייתה ברכה אלא קללה. ואותו התינוק כאשר גדל, הפך לאדם משומד (שהמיר דתו) ורשע גדול והיה רע לשמיים ורע לבריות. פלא.  

אם כן עלינו ללמוד מההיסטוריה ולא להיות מאותם שיורשים גיהנום ושארי עונשים של גלגולי נשמות עם סבל אכזרי.
הרי בואו נערוך חשבונו של עולם: יהודי משתדל יום יום בתורה ובמצוות, ומוותר על הרבה מהפיתויים של תרבות השקר של העולם החילוני, וכל זה על מנת לשמור תורה ומצוות כהוגן. והנה פעם אחת שביזה תלמיד חכם או כל שכן שביזה אחד מגדולי ישראל, רק פעם אחת, אז מיד הוא מאבד לכאורה את הכל. את כל העולם הבא שלו הוא מאבד אם לא יחזור בתשובה. לא חבל?
ואם יש לו ספק לגבי אותו רב, אז למה להיכנס לספק? למה להסתכן? הרי עדיף לשתוק ולא להיכנס לסיכון מיותר.

ובואו תראו דבר מזעזע.
הצדיק הרב משה טייטלבוים זצ"ל, שחי לפני כ180 שנה וחיבר את ספרו המפורסם 'ישמח משה', היה אדם מיוחד מלבד היותו תלמיד חכם. מדוע?
הרי ידוע שיש אנשים שזוכרים את גלגול הנשמה הקודם שלהם. זה נדיר מאד אבל יש כאלו שזוכרים, בעיקר בתקופת הילדות, ואז לאט לאט עם השנים הם שוכחים. ממש כמו שאדם שוכח חלום תוך כמה ימים.  כך אלו שזכרו את הגלגול הקודם שלהם בילדות, עם השנים זה נשכח להם. אבל עוד יותר נדיר שאדם בוגר זוכר את הגלגול הקודם שלו. והכי הכי נדיר זה שאדם זוכר כמה גלגולים שלו.

הרב משה טייטלבוים היה כזה. הוא כן היה זוכר את הגלגולים שלו. הוא היה זוכר את הגלגול שלו בזמן שבני ישראל היו במצרים, הוא זכר למשל את שהותו במצרים, את הדירה שלו שם, את סדר הכלים, את התנור שהיה בבית המבשלות ועוד. הוא גם זכר את הנוגשׂ (השוטר) המצרי שהתעלל ועינה אותו ואף אמר שאם היה רואה אותו עכשיו בין אלפי הגויים אז היה מזהה אותו מרוב שהיה זוכר אותו. 

הוא גם זכר את הגלגול הקודם שלו בתור ירמיהו הנביא (שהיה הנביא בזמן חורבן בית המקדש הראשון), ובגלל זה הייתה לרבי משה טייטלבוים משיכה גדולה ובלתי מוסברת ללמוד בספר ירמיה. והוא גם היה תמיד בוכה על חורבן בית המקדש. (זה לא קרה סתם, כי הנשמה זוכרת תמיד בתת הכרה את הגלגול הקודם שלה ולכן מתחברת לאותם דברים/אנשים/מקומות/עניינים שקשורים לגלגול הקודם) ועוד דברים נפלאים שהוא היה זוכר ואין כאן מקום להאריך.

בנוסף הוא גם זכר את אותו הזמן שקורח ועדתו עשו את הטעות הקשה וחלקו על משה רבינו, ופה זה לא הייתה מחלוקת לשם שמיים. אלא המחלוקת נבעה מאינטרס אישי של החולקים, וזה היה חמור מאד. ובאותה המחלוקת עם ישראל האמינו במשה וידעו שמשה הוציא אותם ממצרים וידעו שהוא נביא ה' ושהוא עלה להר סיני והוריד להם את התורה. אבל בכל זאת קורח היה אדם גדול מאד במעלותיו הרוחניות, ולכן היה בלבול מאד גדול באותה תקופה בעם ישראל כי היה קשה להאמין שקורח טועה. ולכן אמנם חלק מהעם היו עם משה רבינו, וחלק מהעם היו עם קרח, אבל החלק השלישי העדיפו לא להתערב במחלוקת בכלל.

וכשנשאל הרב משה טייטלבוים למי נטה דעתו באותה מחלוקת, הוא ענה שהוא לא התערב לטובת שום צד. והנה בסופו של דבר הוא נשאר חי. (וכן כל אותם שלא התערבו - נשארו חיים ולא קיבלו את העונש הקשה שקיבלו קרח ועדתו).

כלומר אנחנו רואים כאן ולומדים שאם לא מתערבים במחלוקות, אז ניצלים. ולעומת זאת, מי שמתערב במחלוקת, או שניצל או שלא ניצל. לכן איך ייתכן שאדם יתערב במחלוקות בין רבנים? הרי אם הוא יישאר ללא נקיטת עמדה אז בוודאי שהוא ינצל. ולעומת זאת אם מדובר בשני צדדים שהם רבנים צדיקים, אז בטוח שכל מי שמתערב במחלוקת הוא לא ינצל חוץ מאותם שחלקו לשם שמיים.
ומי יכול להיות בטוח שמעשיו לשם שמיים חוץ מאותם גדולי ישראל?

ונרחיב עוד בסייעתא דשמייא.

איך ייתכן שהשבטים, בני יעקב אבינו, מכרו את יוסף הצדיק?
הרי היה מדובר באנשים קדושים וטהורים שמהם יצאו עם ישראל. ועוד שהשבטים נקראו "שבטי-יה", כלומר שם ה' הוזכר עליהם. אז איך הגיעו למצב כזה שמכרו ככה את אחיהם בשרם ודמם? וכי השבטים היו סתם אנשים רגילים שככה יקנאו וישנאו פתאום את יוסף אחיהם? ועוד על איזה כמה חלומות?

אלא השבטים צפו ברוח קודשם שירבעם בן נבט עתיד לצאת מיוסף הצדיק, והוא עלול להכשיל את עשרת השבטים בעבודה זרה קשה עד כדי כך שעשרה שבטים ייצאו לגלות קשה ומרה מאין כמותה. ולכן דנו את יוסף בדין תורה שאמנם אסור להרוג אותו אבל מצווה לעשות זאת, ולכן לא תקעו בו חרב בגופו וולא הרגו אותו באופן ישיר. אלא דחפו אותו לבור שהיה מלא נחשים ועקרבים וכך ע"י גרמא (כלומר בצורה עקיפה) ייהרג יוסף הצדיק ע"י נחשים ועקבים. והם לא האמינו שיוסף הצדיק ישרוד את זה כי בבור היו נחשים ועקרבים ארסיים והם לא חשבו שיוסף הוא צדיק גמור שיעשו לו נס מן השמים ויצילו אותו. ולכן אחרי שזרקו אותו לבור הם היו בטוחים שהוא נהרג (בדומה להלכה שישנה בשולחן ערוך חלק אבן העזר סימן י"ז סעיף כ"ט) ולכן ישבו לסעוד לחם כמנהג אבלים שאוכלים סעודת הבראה. 

אבל האלוקים חשב אחרת ובסוף יוסף הצדיק ניצל וגם בסופו של דבר כן יצא ממנו ירבעם בן נבט שאכן חטא והחטיא את ישראל בצורה קשה כזאת שלא עשה אדם מעולם. ולבסוף אחרי יותר מ200 שנה שהמשיכו לעבוד עבודה זרה, יצאו אותם עשרת השבטים מתוך 12 השבטים שבעם ישראל לגלות קשה ואיומה. ועד היום אנחנו מחכים לרובם שיחזרו.

וכן המחלוקת בין הגאון מווילנה לבעל שם טוב הייתה לכאורה מזומנת מן השמיים, כיון שאם הגאון מווילנה לא היה חולק על הבעל שם טוב, אז מרוב שהיו מעריצים את הבעל שם טוב על קדושתו ועל הנסים הנוראים שעשה, אזי מרוב אותה התלהבות היתירה חלק מהחסידים היו הופכים את הבעל שם טוב לאלוהים חס ושלום, ובזכות שהגאון מווילנה חלק עליו, אז עם ישראל התייחס נכון לבעל שם טוב הקדוש, זכותם יגן עלינו.

ועל זה אמרו בפרקי אבות (ה', י"ז): "כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם" כלומר חכמי ישראל שחולקים זה על זה לשם שמיים (כלומר לכבוד ה' ולכבוד התורה ובעבור האמת שהיא נר לרגליהם, ולא מתוך מניעים אישיים כמו אגו וכבוד עצמי) אז למחלוקת הזאת יש תוצאות טובות. אבל מחלוקת שאינה לשם שמיים, אלא מתוך אינטרסים אישיים, אז אין לה קיום ואין לה עתיד ושום דבר טוב לא יוצא ממנה אלא רק סבל וייסורים לבעלי המחלוקת. והנה ממשיכה אותה המשנה בפרקי אבות ונותנת דוגמה ואומרת: "אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם? זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם? זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ"

אם כן, כיצד עלינו להתנהג במצבים שאנחנו נקלעים למחלוקת כאלו?
עלינו לכבד את שני הצדדים שידועים הם כתלמידי חכמים ולא לדבר סרה נגד אף אחד מהם חס ושלום. וגם אם הולכים ע"פ הנהגה של אחד מהם, עדיין בשום פנים ואופן לא לדבר נגד הרב השני ואפילו לא לעקם את האף ולא לעשות פרצוף חמוץ כששומעים את שמו של הרב השני או דברים שאמר, לעקף את האף לפעמים גם נחשב לביזוי תלמיד חכם. ואם שומעים רב גדול מדבר נגד רב גדול אחר, יש לשתוק ולהמשיך ללכת אחרי הרב שהולכים אחריו, כי שב ואל תעשה עדיף. וכמו שכתוב בנביא (עמוס ה' י"ג) "הַמַּשְׂכִּיל, בָּעֵת הַהִיא - יִדֹּם".  

שהרי גם הרב שמדבר וגם הרב שמדברים עליו, על שניהם העידו חלק מגדולי ישראל בדור הזה או בדור הקודם שמדובר ברבנים אמיתיים. לכן יש להיזהר בגלחתם. ושימו לב כי גם אם מדובר במחלוקות שנשמעות קשות מאד, עם מילים חריפות בין הצדדים של הרבנים, עדיין אסור לנו לנקוט עמדה ולהתערב ולא לדבר ולא לזלזל בשום רב.  

אבל אם איזה אדם רגיל מדבר נגד רבנים, אז חובה למחות בו (זאת אומרת, להגיד לו שיספיק לדבר כי הוא אומר דברים נגד התורה. ואם הוא ממשיך אז יש לומר לו "אני מוחה בך"). אבל אין להיכנס עם אותו אדם לוויכוחים או להתנצחויות על מנת לנסות להוכיח לו שמדובר ברב צדיק. כי בד"כ אנשים שמבזים תלמידי חכמים, הם לא מקבלים עליהם את התוכחות. ואם ניכנס עמהם לדו שיח אז הם ימשיכו לטעון את השטויות שלהם שוב ושוב. ככה זה בעלי גאווה. רחמנא ליצלן מהם ומהמידה הרעה הזו.

זכרו: החובה היא למחות נגד פגיעה ברבנים, ואין החובה להצדיק את הרבנים.

עלינו גם להבין שהמחלוקות שיש בין גדולי ישראל זה ביניהם בלבד ואנחנו לא מתערבים ביניהם ולא דוחפים את האף. אין בנו את הכוח השכלי והרוחני להבין את מעלותיהם ובטח שלא לייעץ להם או לבחור צד. יש כאלו שחושבים שהם אלופים במתן ייעוץ לרבנים כאילו הם בעצמם נהיו גדולי ישראל. גם בזה צריך להיזהר.
וכמו שאמר רבי אליעזר הגדול בפרקי אבות (ב', י'): " וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן (של חכמים) שֶׁלֹּא תִכָּוֶה, שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ"
ומי שמדבר נגד גדולי ישראל – הוא נכווה וסופו יהי נוראי. אלא אם כן חזר בתשובה וביקש מאותו רב סליחה ומחילה בלב שלם. ואם הרב לא מחל לו, אז יש לחזור ולבקש שוב בהכנעה גדולה יותר, ואם עדיין לא סלח לו (כי לא טוב שתלמיד חכם יסלח כזה מהר על פגיעתו) אז צריך לשלוח שליח מכובד שיבקש את הסליחה בשם הפוגע. ואם אותו הרב נפטר כבר, או שלא ניתן למצוא אותו כדי לבקש סליחה, אז יש להתייעץ עם תלמיד חכם מה עושים במקרה כזה. 

ועוד דבר חשוב. לא תמיד כל אחד מאיתנו יכול להתחבר לתורה של כל רב ורב. יש אדם מסוים שהוא מתלהב מאד משיעורי תורה של רב מסוים. אבל חברו של אותו אדם, לא מתחבר לאותו רב. איך זה ייתכן? זה ייתכן. לפעמים יש קשר בין הנשמות שהוא קשר חזק בשורשי הנשמות, ולכן אדם מסוים מתחבר לרב מסוים והולך אחרי ההנהגה והפסקים שלו. אבל אדם אחר פחות מתחבר וזה בסדר גמור. העיקר שיש לכבד את כל הרבנים האמיתיים, גם רבנים כאלו שאנחנו לא מתחברים אליהם או שלא משתתפים בשיעורי התורה שלהם.

אבל כמובן אם מדובר ברבנים מזויפים אז מצווה לפרסם שהם רבני השקר כדי שאנשים תמימים לא יפלו בפח האשפה שלהם. ובתנאי שברור על פי ההלכה שמדובר ברבני השקר. למשל כאלו שלא באמת הולכים לפי התורה אלא רק מתלבשים בלבוש של רבנים ואולי אפילו מקבלים קהל או משתמשים בכל מיני דרכים של טומאה, כמו התעסקות עם שדים, וכך עושים כל מיני ישועות ונסים מזויפים לאותם שבאים אליהם בקבלת הקהל (שזה מה שעושים רבני ה"בבא" למיניהם שרק אתמול היו חילונים והיום נהיו 'מקובלים'). וכן כל מיני אנשים שמצד אחד מתנהגים כמו רבנים אבל מצד שני עושים עבירות קשות ואין בהם יראת שמיים אמיתית ואין בהם תורה אמיתית. או כל מיני 'רבנים' שאומרים הלכות של שקר (כמו שמותר חס ושלום לעלות להר הבית או מותר לעשות תערובת גברים ונשים וכד'). או רבנים שמחשיבים את המדינה והצבא והבית משפט לפני שמחשיבים את התורה. או רבנים רפורמים וקונסרבטיבים שזה פשוט וברור שמצווה לפרסם שהם רבני השקר. כי מי שלומד מהם תורה בסופו של דבר מקבל נזק רוחני אדיר. רק צריך להיזהר שאם ראיתם רב מסוים שמצד אחד יש מחלוקת עליו ואולי כמה רבנים יוצאים נגדו אבל מצד שני יש לפחות אחד מגדולי ישראל שהעיד עליו לטובתו שהוא כן רב אמיתי, אז בשום פנים ואופן לא לבזות אותו כדי לא להסתכן בביזוי תלמיד חכם. רק מי שברור כשמש שע"פ ההלכה רב מסויים הוא רב של שקר אז מותר לדבר כנגדו. אבל כל עוד יש ספק – יש לשתוק.  

ודעו רבותיי, שהחיד"א (הרב חיים יוסף דוד אזולאי שחי לפני כ220 שנה) גילה לנו איך נזכה להתחבר לרבני האמת ולא לרבני השקר. לפי החיד"א, מי שתמיד מקפיד לומר רק אמת, ומצד שני מתרחק מדברי שקר ולא מוציא שקרים מהפה שלו, אז מן השמיים יזמנו לו להתחבר לרבנים אמיתיים וכך יזכה ללמוד מהם תורה וללכת בדרכם. אבל מי שרגיל לשקר ולעגל פינות אז מן השמיים בהשגחה יזמנו לו ללכת אחרי רבנים של שקר. עד כאן. 
כמה חשבון נפש אנחנו צריכים לעשות עם עצמנו. ואיזו הפתעה שלילית תהיה אחרי 120 שנה לאותם שהיו קשורים לרבני השקר או לכל מיני באבות למיניהם והיו בטוחים שמדובר ברבנים אמיתיים, והאמת תתפוצץ להם לפרצוף שהיה מדובר בעמי ארצות. אבל אז זה יהיה מאוחר מידי.   

ונגיד עוד משהו. רבי נחמן הקדוש מברסלב , היה אחד הנרדפים הגדולים בהיסטוריה. ודווקא ע"י צדיקים גדולים.

כאשר רבי נחמן מברסלב נולד, הצדיק הרב ברוך ממז'יבוז' (שהיה דודו של רבי נחמן) בירך את ברכת "אשר קידש ידיד מבטן" בברית מילה של רבי נחמן. כשהוא סיים לברך, ניגשה אליו פייגא, האמא של רבי נחמן  שהייתה צדקת גדולה מאד ובעלת רוח הקודש (והיא הייתה בעצם אחותו של הרב ברוך ממז'יבוז') וביקשה מרבי ברוך שיתפלל על רבי נחמן שלא יחלקו על דרכו בעתיד (כי כבר מאז שהוא נולד, היא ראתה ברוח הקודש שיחלקו על הבן שלה) והרב ברוך ממז'יבוז' הרים את הידיים בתגובה ואמר שאין מה לעשות וזה מה שיהיה. ואכן זה מה שהיה.

אז הנה אנחנו רואים שלפעמים יש מחלוקות מן השמיים וזה נקבע מראש. כי זה נצרך לכמה עניינים טובים שיצאו מזה בעתיד ולכן בכוונה גורמים למחלוקות אלו מהשמיים. אבל העיקר שאנשים רגילים לא יתערבו במחלוקות בין הצדיקים. כי הצדיקים יודעים טוב מאד למה הם אומרים את מה שהם אומרים. אבל אנשים רגילים לא יכולים לרדת לסוף דעתם של הצדיקים. ובמיוחד לא בעלי גאווה שחושבים שהם מבינים יותר טוב מן הצדיקים, עד שיום אחד אחרי 120 שנה הם יקבלו הפתעות גדולות מאד כשהנשמה שלהם תעלה לבית דין של מעלה.

ורבי נתן מברסלב כותב בשמו של רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן, קמא סימן ה') שכל המריבות שיש בין הצדיקים השלמים הם על מנת לגרש את הסטרא אחרא (כוחות הטומאה של יצר הרע). עד כאן. והנה אנחנו רואים עוד דבר טוב וחיוני שיוצא מן המחלוקת.

ויתרה מכך, שימו לב מה כתב הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל בספרו "אור לציון - זכרון הדסה - חכמה ומוסר" במאמר ו', בעמוד נ' וכך דבריו:
"ואסור לדבר על אף תלמיד חכם אלא אם כן חכמים קבעו שדעתו פסולה. אבל כל זמן שהוא בחזקת ירא שמיים, אף שאין דעתו שווה לגדולים אחרים, אין לפוסלו חלילה" עד כן דבריו. ראיתם עד כמה יש להיזהר בלדבר על תלמידי חכמים
?

לכן אנחנו מאד מבקשים. כאשר שומעים מחלוקות בין הצדיקים, יש לשתוק ולא להתערב, ולהמשיך ללכת בענווה והכנעה אחר ההנהגה של הרב שהולכים אחריו. וזכרו את דברי החיד"א שהבאנו למעלה. 

ולפני סיום דעו רבותיי סוד גדול.
יצר הרע, שהוא השטן והוא מלאך המוות, הוא יודע שהמשיח ממש קרוב כפי שלא היה קרוב מעולם, והוא יודע שחזרה בתשובה של עם ישראל היא הדרך היחידה שיכולה להביא את המשיח במהרה וברחמים. לכן מה הוא עושה היצר הרע? הוא גורם ע"י כל מיני טריקים שיהיה הסתה ולשון הרע נגד רבנים, וכך הציבור יזלזל ברבנים האלו ואז מן הסתם הציבור לא יקשיב לדברי התורה של הרבנים האלו וכך הציבור לא יחזור בתשובה. 

שהרי איך חוזרים בתשובה? ע"י לימוד תורה והכרת הערך האמיתי של התורה. ואת זה עושים באמצעות שיעורי תורה מרבנים אמיתיים ולימוד בספרי קודש. ואם לא שומעים שיעורי תורה של רבנים בגלל שהתקשורת (או כל מיני עמי ארצות) יוצאים נגד הרבנים  אז מן הסתם גם אין איך לחזור בתשובה.
ולכן יצר הרע עושה הכול כדי שיהיו מחלוקות על רבנים  מהדור שלנו ובפרט על אותם שמחזירים בתשובה ומחזקים את העם לעבודה ה' האמתית וקיום ההלכה. ואוי ואבוי לכל מיני עמי ארצות שמדברים נגד רבנים וכך מעכבים את הגאולה. שכבר אמרו בגמרא "גדולה שנאה ששונאים עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאים עובדי כוכבים [כלומר הגויים] את ישראל" (פסחים מ"ט:)

ונאחל לכולנו שנזכה לכבד את חכמי ישראל ע"פ ההלכה ונזכה לחזור בתשובה שלימה באמת, כפי שהתורה מורה לנו וכרצון השם יתברך. ונזכה יחד עם כלל ישראל לגאולה השלימה ברחמים ובמהרה בימינו אמן.

הערה: לדעתי מי שמשכנע את חבריו או בני משפחתו לקרוא מאמר זה, משתתף במצווה היקרה של זיכוי הרבים. וכבר אמרו חז"ל:  "כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ" (אבות ה', י"ח)


 Ⓒ  כל הזכויות שמורות. ניתן להעתיק לצורך זיכוי הרבים וע"פ ההלכה, אבל לא לצורך מסחר.

לתגובות והערות: shomer1087@gmail.com